בשבועות האחרונים מככב בפריים טיים של ערוץ 2 מיסימיליאנו די מטאו – תושב מודיעין המשתתף ב"מאסטר שף". די מטאו, בן 40, מתגורר בעיר עם אשתו יונית ושלושת ילדיו וחי בעבר גם בניו יורק.

לפני התוכנית סיפר די מטאו כי הוא מדבר רק איטלקית עם ילדיו, אנגלית עם אשתו ועברית עם משפחתה. עוד סיפר כי גדל כמובן על המטבח האיטלקי, אולם כיום הוא מאוד אוהב גם את האוכל הפרסי, התימני והמרוקאי. די מטאו מחכה בקוצר רוח ליום בו תגיע נבחרת איטליה למשחק בישראל במוקדמות גביע העולם 2018, משתמש רק בפלפלים מיובשים שאמו מביאה מהגינה הביתית שלה באיטליה וה"גילטי פלז'ר" שלו באוכל זה להתעורר באמצע הלילה עם חשק לנשנש, לבשל לעצמו ואז לחזור לישון. בינתיים גם תושבי מודיעין הגיבו לנוכחותו של די מטאו על המסך והקימו עמוד מעריצים בפייסבוק, אליו הצטרפו כבר כמעט 700 גולשים.

כדי לבדוק את סיכוייו של די מטאו להעפיל במעלה התוכנית חזרנו לעו"ד איציק הראל – תושב מודיעין שהיה חלק מעונת הבכורה של התוכנית, לפני חמש שנים.

אתה עוקב אחרי העונות של מאסטר שף?

"בדיוק בימים אלה אני פותח משרד בתל אביב, כך שאין לי זמן לצפות בתוכנית, אבל בעונות הקודמות בוודאי שעקבתי. הייתי גם בגמר של עונת ה-VIP ובכלל, מי שעובר את כור ההיתוך הזה הוא תמיד יהיה חלק מזה. מדי פעם אנחנו נפגשים ומעלים זכרונות".

מה עובר על די מטאו בצילומים?

"אתה מגיע ליום צילומים שנמשך 24 שעות ומיד לוקחים ממך את הטלפון. אין לך שום קשר עם העולם בחוץ, כך שכל מה שיש לעסוק בו הוא אוכל. אתה מקבל כל כך הרבה מידע מכל כך הרבה אנשים בזמן כל כך קצר, כך שאתה יכול רק לעוף על יכולות הבישול שלך. חד משמעית זה שידרג את היכולות שלי. בשביל זה הלכתי לשם מלכתחילה".

איזה טיפים יש לך לדי מטאו?

"רק שייהנה מכל רגע, שיזכור שמהות המטבח היא נתינה. נתינה זה אושר צרוף לראות מישהו אחר נהנה ממעשה ידיך, מהאמנות שלך. אם הוא ייהנה מהאמנות שלו, אז הוא יוכל רק לעוף קדימה".

מזל שלא התקבלתי

גם יאיר אלטמן, עיתונאי (בוגר "מודיעין News") ותושב העיר ניסה את מזלו באודישנים לעונה הנוכחית, אך לא הצליח להתקבל. השבוע הוא סיפר לנו על החוויה. את הדברים הבאים יש לקרוא, כמובן, עם קורטוב של הומור: "הרומן שלי עם מאסטר שף התחיל ונגמר מהר. מפיקות התוכנית התקשרו אלי ביום עבודה עמוס למדי ומסרו לי שהם לא עומדות יותר בתמונות התאווה שאני מפרסם בפייסבוק. כן, האוכל זה המפלט שלי. תודרכתי להכין את המנה הטובה ביותר שלי בבית ולהגיע איתה לתל אביב. לקח לי קצת זמן למצוא מנה מרשימה שגם תשרוד את הנסיעה וגם תהיה טעימה כשהיא קרה. בסופו של דבר הלכתי על מתכון שהמצאתי – פריטטת לובסטר שהושרתה בברנדי עם אספרגוס, קוויאר אדום ועוד כל מיני דברים טובים. חיפשתי לובסטר טרי אך לא מצאתי. בייאושי רכשתי את החיה הימית כשהיא קפואה וזו הייתה הטעות הראשונה שלי.

"הבוחנת הבחינה מיד שהצבת האדומה שכבה במחשיכי המקפיא זמן רב. היא סיננה לעברי שאין לה טעם של דג אלא של פלסטיק ולמראה ההמום שלי הזהירה שהייתה עדינה לעומת השופטים. לאחר מכן עברתי לחדר צדדי בו נדרשתי לחתום על חוזה דרקוני בן עשרות עמודים, שבו אני מסכים בערך למכור את נשמתי לשטן. מה לא היה שם – סעיפים המחייבים אותי להגיע לכל אודישן שאתבקש, בין אם אני חולה, נאלץ להתפטר מעבודה או מת מפגיעת רקטה. מאסטר שף, כך נאמר לי, מסוגלים לתבוע אותי גם בעולם הבא. היו גם סעיפים שהסבירו לי קבל עם ועדה שאני נפרד מפרטיותי, כמו סעיף המודיע שהם מסוגלים לצלם אותי בסתר, לחטט בעברי, לדרוש ממני כל מידע פרטי, רפואי, אישי או אחר ולפרסם אותו ככל העולה על רוחם, מבלי כמובן שאני אורשה לתבוע אותם. ואם בכל זאת אעשה זאת, אשלם להם כסכום מוסכם מראש מאה אלף שקל.

"לאחר שנפרדתי לשלום מזכויותי כבן אנוש עברתי לאגף המועמדים לעבדות, שם עברתי ראיון מול מצלמה. בחדר נוסף המפיקה הסבירה לי כי הם מתכוונים להגיע אלי הביתה לצילומים ועלי להיות שם עם אישתי ובהמשך להוביל אותם למקום העבודה ולפגישה עם בני משפחה וחברים. הכל לעיני המצלמות. זהו. חיי הפרטיים נגמרו. למזלי הרב, אוכל לומר בדיעבד, הדמות שלי כנראה לא התאימה לתסריט שנכתב מראש ולכן הודיעו לי שהם שומרים אותי אולי לעונות הבאות. במחשבה לאחור ובעיקר לאחר שכתבתי שורות אלו ונזכרתי במה דברים אמורים, כנראה שאוותר".  

בתמונה: מיסימיליאנו די מטא ממודיעין. כבר יש לו עדת מעריצים (צילום: מ. פיני סילוק)