את נורית רן אני פוגשת בביתה ברעות, הבית שהפך בשנה האחרונה גם לקונדיטוריה הביתית שלה. היא מציעה שנקיים את הראיון בחוץ, אנחנו יושבות בדשא שבחצר ביתה. מסביב הכל ירוק ופורח ערוגות של עשבי תבלין ותותי שדה וברקע שומעים את ציוץ הציפורים.
רן שהיתה במשך 20 שנה הבעלים של קפה באנאפה המיתולוגי, סגרה את העסק בפברואר 2016. שלוש שנים קודם, בבדיקה שגרתית התגלה בגופה גידול סרטני במעי הגס. "קיבלתי את הבשורה שבוע לפני חתונת בתי הבכורה, עשיתי בדיקה שגרתית של גילוי דם סמוי בצואה שנמצאה חיובית. שמרתי על התשובות בסוד ורק אחרי החתונה עשיתי בדיקת קולונוסקופיה, שבה מצאו לי גידול ממאיר במעי הגס." היא אומרת וגם מדברת על הטלטלה שעברה בעקבות המחלה, על סגירת בית הקפה והעסק החדש שהיא מנהלת היום מביתה.
עשוי טוב
נורית רן (55), גרושה ונמצאת בזוגיות, אם לארבעה ילדים וסבתא לשניים מתגוררת ברעות מזה 26 שנים. את הכמיהה והאהבה למטבח ובפרט לאפייה קיבלה נורית מאביה. אביה היה בתפקיד המבשל בבית והיא כילדה היתה בתפקיד האופה. בגיל 23 נישאה למאיר רן, איש צבא המבוגר ממנה ב-7 שנים. לאחר שסיימה את לימודיה באוניברסיטת בר אילן (בחוג למדעי המדינה ולקרימינולוגיה), נשלח בעלה מטעם הצבא ללימודים בצרפת והיא הלכה בעקבותיו. השניים, זוג צעיר עם תינוקת, עברו לפריז. על החיים בצרפת נורית מספרת: "עבדתי במשרד הביטחון, ביתנו היה פתוח ונהגנו לארח לעיתים קרובות ולהכין ארוחות מושקעות. בעלי אהב לבשל והיינו משלימים זה את זו, הוא בישל ואני אפיתי זו היתה תקופה נפלאה. נהנתי בה מאוד. כעבור שנתיים ב-1990 חזרנו לארץ והגענו לרעות. הייתי כבר אמא במשרה מלאה ל- 3 ילדים והתקשיתי למצוא עבודה. התחלתי לאפות בבית ולאט לאט אנשים שמעו מפה לאוזן והחלו לקנות ממני."
ב-1993 הוצע שוב לבעלה לעבור לשליחות והפעם לליאון שבצרפת. "הפעם התניתי את הנסיעה לליאון בזה שאני אלך ללמוד שם קונדיטוריה" היא אומרת. כך החלה ללמוד בליאון בביה"ס הגבוה ללימודי בישול ואפיה 'VATTEL' סיימה שם את לימודיה המעשיים, ובמקביל עבדה בקונדיטוריה. שני הקונדיטורים שליוו אותה בביה"ס ובקונדיטוריה היוו עבורה השראה, ואת רב סודות האפיה למדה רן משניהם, ולכן כשפתחה בהמשך את בית הקפה שלה שמו נגזר משילוב שמותיהם: "הרעיון לשם לבית הקפה באנאפה היה שילוב שמותיהם של שני הקונדיטורים. מסיה בונה מבית הספר ומסיה לה פה מהקונדיטוריה וכך נוצר השם 'באנאפה' פירוש השם בצרפתית: עשוי טוב" היא מוסיפה בגאווה. בסיום תקופת השליחות, בשנת 1997, חזרנו לארץ וידעתי שאני הולכת לפתוח קונדיטוריה משלי. הבאתי איתי ציוד אפיה מקצועי שכלל 2 תנורים גדולים שקניתי בליאון. חיפשתי מקום שיהיה הכי דומה לפרובאנס בצרפת. כך מצאתי את ההאנגר הקטן בשילת (כיום החנות 'הכל במסגרת'). המטרה שלי היתה לפתוח מאפיה קטנה שתמכור ללקוחות ותספק בין השאר מוצרים לבתי קפה. במשך 4 שנים ניהלתי את "באנאפה" בשילת שהפך עם הזמן גם לבית קפה. בעקבות דרישה של הלקוחות למקום גדול יותר עברתי לכפר רות".
בין תל-אביב לירושלים
לקוחות מכל הארץ הגיעו לבית הקפה שלה ששכן במיקום פסטורלי בין שדות ירוקים וכרמים בכניסה ליישוב כפר רות. אנשים נהגו לקיים פגישות באמצע הדרך בין תל-אביב לירושלים, ארוחות בוקר של יום שישי או ארוחות רומנטיות לאור השקיעה. בבית הקפה ניתן היה לשבת ולאכול במקום, ולהנות ממבחר קרואסונים בניחוח ובטעם צרפתי קלאסי, או לקנות הביתה עוגות, עוגיות, קישים ופשטידות. במשך 8 שנים פעל בית הקפה באנאפה בכפר רות.
בעיניים נוצצות של ערגה וגעגוע מדברת רן על התקופה ההיא: "נהנתי לבוא כל בוקר ולראות מסביבי שדות ירוקים ואיילות מקפצות זה היה פרובאנס לשמו. אהבתי לבשל ולאפות ללקוחות שהגיעו לבית הקפה מכל רחבי הארץ. היו לי לקוחות שהגיעו במיוחד אפילו מחיפה". היא מוסיפה בחיוך: "זכור לי זוג אחד במיוחד שבחר לעשות את החתונה שלו בבית הקפה".
אולם כעבור 8 שנים הגיעו צווים לסגירת כל בתי העסק שהיו במתחם ושהם לא בצביון חקלאי, ורן נאלצה לחפש מקום חלופי. "בצער גדול נאלצתי לסגור את בית הקפה, חשבתי על מקום חלופי שיוכל להתאים ובחרתי במרכז המסחרי ברעות שהיה מקום קטן וירוק יחסית".
אולם המעבר של "באנאפה" מכפר רות למרכז ברעות שינה את האופי של בית הקפה. הוא הפך מקפה כפרי באמצע הטבע, לבית קפה גדול יותר עם צביון עירוני, וזה פגע בעסק. "קהל הלקוחות הקבוע נשאר ברובו נאמן, אבל היתה ירידה דרסטית בקהל המבקרים."
את מצטערת שפתחת את הקפה במרכז ברעות?
"השקעתי המון כסף בפתיחת הקפה ברעות ובדיעבד לא הצלחתי להחזיר את ההשקעה. בנוסף לכך התקבלה ההחלטה להרחיב את המרכז ולבנות לו קומה שנייה וזאת מבלי שבמקביל הגדילו את שטחי החנייה. ולסיום נוספו עוד 2 בתי קפה ונאלצתי לחלוק את הלקוחות שלי איתם". קושי נוסף בניהול בית הקפה במרכז ברעות עליו מספרת נורית: "בית הקפה שהיה גדול יותר כלל 20 עובדים, היה לי קושי למצוא עובדים קבועים בעיקר לעבודות המטבח. מצאתי את עצמי פחות ופחות מתפנה לאפייה ולאהבה האמיתית שלי, והתעסקתי יותר בעבודות מנהלתיות במטבח ובניהול העובדים".
שבוע לפני החתונה
אז מה גרם לך לסגור את בית הקפה?
בקיץ 2013, שבוע לפני חתונת בתי הבכורה, עשיתי בדיקה שגרתית של גיל 50 בדיקה לגילוי דם סמוי בצואה. הייתי בשיא המרץ שלי, מאושרת עד השמיים לקראת החתונה והופתעתי לקבל את התשובה החיובית להימצאות הדם. לא ייחסתי לכך הרבה חשיבות וכמובן ששמרתי על כך בסוד ולא רציתי להטריד אף אחד. אחרי החתונה שלח אותי הרופא לבצע בדיקת קולונוסקופיה, כשהוא מרגיע אותי שזה נפוץ ואולי זה שום דבר. לרוע המזל נמצא בבדיקה גידול במעי הגס שהסתבר שהיה גידול ממאיר, והיה חשש שהוא יתפשט. מאותו רגע ועד לניתוח הוצאת הגידול עברו שבועיים וחצי. אחרי שנותחתי אחד הרופאים המליץ לי להתחיל לקחת טיפול תרופתי מניעתי, אני חששתי מתופעות הלוואי והתיעצתי עם פרופסור בתחום שאמר לי שאין צורך בטיפול תרופתי מניעתי".
שיתפת את הצוות בבית הקפה במצבך הבריאותי?
"בוודאי. אספתי את כל צוות בית הקפה וסיפרתי להם שאני עומדת לעבור ניתוח להוצאת גידול סרטני במעי הגס, ושאני אעדר מהקפה לזמן מה. חזרתי לקפה שלושה שבועות אחרי הניתוח, לא היה לי ממש זמן לעכל את מה שעברתי". נורית נזכרת ברגע שהכעיס אותה מאוד ובהמשך גם גרם לה לקבל את ההחלטה לסגור את בית הקפה. "בזמן שהייתי בבית החולים בהתאוששות מהניתוח, נודע לי שמתחילים לשפץ את המרכז ברעות. אני זוכרת שיחת טלפון שקיבלתי לבית החולים בה שאלו אותי אם אני מעוניינת להחליף את חלונות הוויטרינה בבית הקפה. תארי לעצמך שאת נמצאת במצב כל-כך רגיש ואת מקבלת טלפון כזה, ברור שעניתי 'שאני לא מעוניינת!' הקש ששבר את גב הגמל' היה בשלבים, תחילה אופי בית הקפה שהפך שונה ודרש ממני לעסוק הרבה במנהלות ופחות באהבה האמיתית שלי באפייה. לצד זה העובדה שחליתי בסרטן, שינתה לי את ההסתכלות על החיים ובהחלט היוותה עבורי זרז לקבלת ההחלטה".
סרטן כשבלול
סרטן המעי הגס בישראל הוא סוג הסרטן השני בשכיחותו (אחרי סרטן השד) מבין המדינות המפותחות, ישראל נמצאת במקום הראשון בשיעור התחלואה במחלה בקרב נשים ובמקום השלישי בקרב גברים.
יש כאלה שאומרים שבכל אחד ואחת מאיתנו שוכן לו סרטן קטן שרק מחכה להתפרץ, ולרוב זה קורה ממתח נפשי סטרס וכדומה. את מאמינה בזה?
"סרטן המעי הגס מתפרץ בצורת שבלול, עד שהוא מתפרץ לוקח לו הרבה שנים. אני יכולה להסתכל אחורה על חיי, ולהצביע על נקודת משבר אחת גדולה שבה התחיל ככל הנראה להיווצר אצלי השבלול של הסרטן, וזו תקופת הגירושים שלי. זו היתה תקופה קשה מאוד עבורי, הייתי בת 42 עם ארבעה ילדים כשהקטן רק בן 4, זה היה משבר גדול מאוד שלקח לי זמן לצאת ממנו. כשהתגלה הסרטן בגופי, למרבה הפלא, לא היו לי כל סימנים מקדימים של עייפות וחולשה ולא בעיות במערכת העיכול, להפך הייתי בשיא המרץ מבחינה גופנית וגם מבחינה נפשית, הייתי מלאה ומאושרת לקראת חתונת בתי.
אחרי שחליתי הבנתי שאני רוצה להתפנות יותר לעצמי ולטפל בבריאות שלי. מה גם שנולדה לי נכדה ראשונה ומאוד רציתי לבלות זמן איתה. בשנת 2016 הסתיים חוזה של 6 שנים במרכז ברעות, תחילה ניסיתי למכור את בית הקפה אך לא הצלחתי. במקביל העלו את שכר הדירה וידעתי שזה הזמן לסגור את הקפה. אני שלמה לגמרי עם ההחלטה, ובמשך השנה האחרונה אני עוסקת באהבה הגדולה שלי באפיה בביתי ".
ואכן בחצר המשק בביתה ניצבים שני תנורים גדולים, עגלת מגשים מרשימה, מרדדת, מיקסר וארון גדול מלא במוצרי אפיה וחומרי גלם איכותיים אותם היא רוכשת בארץ ובחו"ל.
איך זה לעבוד מהבית?
"הרבה מהלקוחות הקבועים שלי נשארו נאמנים ומגיעים אלי הביתה. הם מזמינים ממני עוגות מאפים קישים ועוד. יש לי רשימת תפוצה של 600 חברים שאני מדוורת להם אחת לשבוע. אני מעבירה סדנאות לאפיה לקבוצות קטנות או גדולות. פתחתי ביה"ס לאפיה הכולל 6 סדנאות ללימוד יסודות הקונדיטוריה. בחופשות אני מעבירה קייטנות לבני נוער וזה כיף גדול. תחילה לא חשבתי על קהל היעד הצעיר אבל אני נהנת מכל רגע. הנוער שמגיע לסדנאות הוא סקרן מאוד וצמא ללמוד. הם מעשירים אותי בשאלות שלהם ובצמא שלהם ללמוד. ניתן להזמין אצלי קיטרינג חלבי או טבעוני של עד 150 איש. כאמור אני מגיעה מבית דתי ומקפידה שהמוצרים שלי יהיו כשרים. האיכות היא אצלי מעל לכל ולאורך כל שנות עבודתי אני משתמשת בחומרי גלם באיכות גבוהה. אני דוגלת בקונדיטוריה שהיא קלאסית כמו אצל מלמדי הצרפתים."
במטבח ביתה ניצבת ארונית מלאה בכל טוב, עם מבחר גדול של עוגיות מעשה ידיה. במקפיא ובמקררים ניתן למצוא קישים, עוגות מוס, פאי וקינוחים מרשימים. נורית פונה גם לקהל הצליאקים ומחזיקה מבחר גדול של מוצרים ללא גלוטן ומוצרים טבעונים. עם כניסת הטרנדים החדשים של האוכל הבריא והאוכל הטבעוני, הלכה נורית ללמוד אצל פיליס גלזר 'הכל אודות תזונה בריאה' והתחילה ליצור מאכלים מיוחדים עבור לקוחותיה.
ספרי לי על חוויה שזכורה לך מעולם הסדנאות.
"פנתה אלי לקוחה שלכבוד בת המצווה של בתה היא הכינה לה 12 משימות. אחת המשימות שהיא בחרה היתה להכיר לה את עולם האפייה מקרוב. היא ביקשה להגיע לסדנה אינטימית, שתכלול אותה ואת בתה ואת הסבתא האופה. כמובן שנעניתי והתאמתי להן את הסדנה. שלושתן נהנו מעצם המפגש המשותף שהיה מגבש עבורן ומשמעותי. עבורי זו היתה חוויה מהנה ללמד שלוש נשים משלושה דורות שונים".
יש לך טיפים לנשים שחצו את גיל החמישים?
"היום אני מבינה שיש חשיבות גדולה מאוד בפעילות גופנית, מחקרים מצביעים על כך שפעילות גופנית אף מונעת סרטן. אני ניצלתי בזכות הבדיקה השגרתית של גילוי דם סמוי בצואה ואני ממליצה לכל אחת שמגיעה לגיל 50 ללכת להיבדק. תחיו את החיים שלכם לפי מה שטוב לכם ולא מה שטוב לאחרים.
טיפ נוסף זה לאהוב את עצמך, ותמיד תשאלי את עצמך אם את אוהבת את מה שאת עושה. בתור אשה גרושה (למעלה מ- 13 שנה) תשמרו על העצמאות הכלכלית שלכן".
אחרי קרירה של 20 שנה בניהול בית קפה איך נראית היום שגרת היומיום שלך?"
היום נחה עליי שלווה. יש לי יותר זמן למחשבות, לקריאת ספרים, לטיולים ולבלות עם הנכדים. אני חרדה יותר לבריאות שלי ועושה יותר בדיקות. אני עושה ספורט ומשתדלת כל הזמן להיות בעשייה, זה ממלא אותי ועוזר לי להיות אופטימית לגבי ההמשך."
נורית רן. "ביתנו היה פתוח ונהגנו לארח לעיתים קרובות", צילום אינגריד מולר
