לפני שנתיים פקדה את משפחת בויימל ממודיעין עילית טרגדיה: הילד חנוך חיים בן הארבע נשכח במכונית של ה"מלמד" בדרך ל"תלמוד תורה" ומת. ה"מלמד" הוא נחמן שטיצר – בעצמו אדם צעיר, שגם עולמו חרב עליו. וכמו שקורה לא פעם בעולם החרדי, גם כאן חלה התפתחות מפתיעה (לפחות לחילונים שבינינו): מי שאימץ את נחמן שטיצר תחת חסותו הוא ישראל פלייכטר – סבו של הילד המנוח. בין השניים נרקמה מערכת יחסים חמה והם גם הקימו עמותה בשם "חנוך וחיים בדרך", שמטרתה למנוע מקרים כאלה בעתיד.
לפני מספר שבועות פירסמנו כאן את סיפורם של תלמידי כיתה ח' בבית ספר "אור" בכפר האורנים, שהחלו בפיתוח מערכת למניעת שכחת פעוטות וילדים ברכב במסגרת קורס יזמות. דבר הוביל לדבר ובעקבות הכתבה ביקשו פלייכטר ושטיצר להיפגש עם התלמידים. הסמיכות של שני היישובים המנוגדים – שכונת וילות מכאן ועיר חרדית מכאן – רק הוסיפה דרמה למפגש, שהתקיים השבוע.
הסב ישראל פתח בדבריו ואמר לצעירים כי כאשר הוא שמע עליהם ועל עשייתם המבורכת הוא ממש רקד משמחה. "עד היום לא נמצאה הנוסחה לפתרון אידיאלי לשכחת ילדים באוטו וזה ממשיך לקרות", אמר. "יש מכשירים שונים, יקרים מאד, אבל בסופו של יום האחריות מוטלת על ההורים והנהגים המסיעים ילדים. אז למה כל כך שמחתי ששמעתי על פועלכם? ראשית המערכת שלכם בעלות נמוכה מאד, רק 17 שקל. מה שיאפשר בראש ובראשונה להפיץ אותה בקלות. ושנית – היא תביא להעלאת המודעות לנושא וזה החשוב ביותר בעיני. אתם תעבירו את זה להורים שלכם, הם יעבירו זאת לחבריהם בעבודה שיעבירו את זה למשפחותיהם וכן הלאה וכן הלאה".
בזמן שתיאמנו את המפגש עם הסב ישראל, לא ידענו כי גם נחמן שטיצר ייצטרף אליו. גם אני, כמו התלמידים, צפיתי בתמונות ובסרטון שהתפרסמו ברשת בהם רואים את פלייכטר ושטיצר יחד, מאוחדים וביניהם יחסי חום ואהבה. אך ברגע שנחמן הצטרף לישיבה, מספר דקות לאחר שהתחילה, מבלי שידעתי על כך מראש, צמרמורת אחזה בי. הצירוף של השניים, יושבים בצמידות, אל מול תלמידים נלהבים המשתוקקים לכל מוצא פיו של הרב העבירו בי רעד של התפעלות על היכולת הבלתי נדלית לאהוב ולסלוח. רבים מאיתנו לא מצליחים להתחבר ליכולת הזו ואילו ישראל התעלה על הכעס והאובדן הגדול וזה מה שהפך את הרגע בו נחמן נכנס והתיישב לצידו למיוחד.
יש אהבת חינם
אחד המסרים העיקריים שהיה חשוב לישראל פלייכטר להעביר לילדים מכפר האורנים וגם באמצעות ההסברה של העמותה, כשנחמן יושב לידו, היא שזה יכול לקרות לכל אחד. לאנשים משכילים ואחראיים, לאנשים "נורמטיביים". הוא הסביר שלא מדובר באנשים פזיזים, פרחחים או פושעים. הצלת חיים נוגעת לכל אחד ואחת מאיתנו ולכן אמר להם ישראל: "מה שחשוב הוא שהגוף שלנו יישמר ויינצל ולי חשוב במיוחד הצלת חיי ילדים משכחה ברכב, היות וחוויתי זאת על בשרי. ולא משנה לי אם מדובר בחיי אדם חילוני או דתי, שמאלני או ימני".
הסב ישראל אמר לתלמידים כי מטרת הפגישה היא אמנם קידום נושא מניעת שכחת ילדים במכונית, אבל החיבור בינו וחברי העמותה החרדים לביניהם – תלמידים חילונים – הוא רווח משני. הרווח שחשב שייווצר הוא בזכות שיתוף פעולה ביניהם שיכול להביא להפחתת השנאה. משחשב על כך לעומק הוא הבין שיש פה הזדמנות להגדיל את הרווח ואת נקודות המגע בין החילונים לחרדים ולצמצם את הפער ביניהם, את המחלוקות והשנאה ולקדם מסר של אהבת חינם. "ההסברה הטובה ביותר היא בעשייה וזה הכי קרוב ללב וזה בדיוק מה שאתם עושים", אמר.
פלייכטר נתן לילדים דוגמה מהתורה למשמעות שיש למעשים שלהם באמצעות המושג "קורת רוח". המושג לקוח מתוך המשנה, במסכת אבות פרק ד' נכתב: "…יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא, מכל חיי העולם הזה". כלומר – שעה אחת בעולם הבא מביאה סיפוק עמוק, אושר ושלווה אשר משתווים לכל הרגעים המאושרים בחיי אדם בעולם הזה בצירוף רגעים שמחים של משפחתו חבריו וכל הרגעים יחד בעולם הזה. לדבריו, שעה אחת של מעשים טובים לתיקון החברה מייצרים קורת רוח בעולם הזה ששווה יותר מרגע בעולם הבא.
הרב פלייכטר, מה הקשר בין מה שקרה לנכד שלך לשנאה ופילוג העם?
"התורה מלמדת שפילוג העם והשנאה בין יהודי אחד לשני הם הגורמים לכל האסונות וכך היה מבריאת העולם. דוגמא לכך היא רצח קין את הבל שעשה זאת בגלל שנאה וחורבן בית המקדש השני קרה בגלל שנאת חינם. רש"י מסביר כי החורבן התרחש בגלל שהתלמידים נהגו לפי הדין ולא לפי משורת הדין, כלומר – לא נהגו בכבוד בין אדם לחברו. השכינה לא יכלה לסבול זאת ועזבה. פירוש הדבר שהפעולה החשובה ביותר היא לכבד האחד את השני גם אם לכל אחד ישנה דעה או אורח חיים שונה. כמו כן האנטישמיות ברחבי העולם ושיאה שהיה בשואה מתקיימת בגלל שהפילוג של העם מחליש אותנו. ביחד אין כוח בעולם שיעצור אותנו".
ההיפך משנאה האחד כלפי השני הינה אהבת חינם. פלייכטר פנה לאחד התלמידים, גלעד שוהם ואמר: "אני אוהב אותך. נתת לי משהו? אני חייב לך משהו!". לאחר מכן פנה לתלמיד אחר ואמר: "אני אוהב אותך גם אם תפגע בי. אם עשית מעשה שפגע בי אעמיד אותך על טעותך, אבל עדיין אמשיך לאהוב אותך".
כך אתה מרגיש גם כלפי נחמן?
"בטח", ענה וחיבק את הצעיר היושב לידו ונשק לראשו.
בנוסף לשיתוף פעולה עתידי בעניין הפיתוח ישראל הזמין את הילדים לבוא ולחוות מה זו שבת, איתו ועם אשתו. ובמוצאי אותה שבת כוונתו להפגיש אותם עם הקהילה שיכירו את הילדים החילונים האמיתיים, ולא כפי שהם מוצגים בתקשורת החרדית – כחוטאים, אלימים ועם בעיות סמים.
הדיבורים על חיזוק הקשרים ואהבת חינם הביאו את הרב לקום יחד עם נחמן, הילדים וכל שאר הנוכחים ולשיר בעודם אחוזים ידיים את השיר "כל העולם כולו גשר צר מאד". הם התנועעו מצד לצד, חיוכים על פניהם ועל פני הילדים תקווה. תקווה שהחיבור הזה יביא לדברים גדולים יותר וטובים. כבר באותו רגע זה הרגיש כי הקשר שנוצר בין ישראל, נחמן והתלמידים הפך לגדול מהם וממה שכל אחד מהם ציפה.
עוד שכלולים למתקן
בחלק השני של הפגישה התלמידים הציגו בפני ישראל ונחמן את הדגם האחרון של הרכב שבנו בעזרת אביו של אחד הילדים עם המערכת המשופרת לה קראו "בייבי סייב". ה"בייבי סייב" הוא מתקן שמתחבר לכסא התינוק במושב האחורי, ומופעל רק כאשר הנהג קם מכסאו. אם המערכת מזהה שכסא התינוק מאוייש – היא מגיבה בהתראה קולית מיידית. ההתראה תיפסק רק כשהנהג ישב חזרה במקומו או כאשר ירים את התינוק מכיסאו. הצפצוף ייפסק גם במקרה שהדלת האחורית היכן יושב התינוק פתוחה.
המערכת מושתתת על שני מפסקים: האחד בכרית עליה יושב התינוק והשני על כרית עליה יושב הנהג. ישנה אפשרות נוספת למי שאינו מעוניין להשתמש בכרית הנהג והיא להתקין את המפסק השני שפותח את המעגל החשמלי ומייצר את הצפצוף באזור תיבת ההילוכים. ברגע שהנהג יעביר את מוט ההילוכים ל"parking" המעגל החשמלי יפתח ותשמע התראה קולית. בין המפסקים יחבר כבל מידע. המערכת מופעלת על ידי סוללות שמחוברות לחלק התחתון בשלדת הרכב ויש להחליפן כל חודשיים.
מאז הפעם האחרונה שנפגשנו עמם הם הוסיפו את האלמנט להפסקת הצפצוף בעת שהדלת האחורית ממנה מוציאים את הילד. הסיבה לכך היא למנוע על מנת צפצוף בלתי פוסק ומציק עד שהנהג יוציא את הילד מהבוסטר. כל עוד הדלת פתוחה המכשיר לא יצפצף, רק כשהנהג קם מכיסאו והדלת האחורית עדיין סגורה ההתראה הקולית תישמע. המורה המלווה רפאל ינובסקי סיפר כי אפילו הוא לא האמין שהפתרון שהילדים יגיעו אליו יהיה כזה מפותח. יתרה מכך – הצעירים סיפרו לאורחיהם כי הם נפגשו עם מספר יזמים לקבל מהם עצות והחלו לפנות לעיריות ביישובים קרובים אליהם על מנת לקיים סדנאות וקורסים בבתי הספר בשבוע בטיחות הדרכים למשל, יום המשפחה או הפקות מיוחדות.
במקביל לבנייה ושכלול המערכת מבחינה טכנית הכיתה התחלקה למספר קבוצות הזהות למחלקות בדיוק כמו בחברה עסקית. בנוסף למחלקת הבנייה והאלקטרוניקה, הקצו תלמידים למחלקת האינטרנט, תוכן ושיווק. הם הכינו סרטון הסברה והצליחו להשיג מימון להכנת כעשרים מארזים במטרה לקיים אירועים וסדנאות הסברה ובנייה לתלמידים ו/או להורים יחד עם ילדיהם.
התלמידים סיפרו על חוויית הלמידה והתוכן הערכי שקיבלו בקורס היזמות שהפך להלכה למעשה. עומר עובדיה אמר: "אני מרגיש שאני עושה שינוי, אני עושה משהו בעל המשמעות הגדולה ביותר – הצלת חיים. ההנאה הגדולה עבורי היא לחשוב על רעיון והיכולת להוציא אותו לפועל". יובל דפני אמר: "זה גורם לי להרגיש חלק מקבוצה וממשהו גדול יותר. יזמות צעירה אפשרה לי להכיר ולהתחבר עם ילדים שלא הייתי מתחבר אליהם ככל הנראה בצורה אחרת". יותם גיתאי אמר: "השתדלנו להביא מוצר שיהיה יעיל, אבל היה חשוב לנו גם שהעלות שלו תהיה זולה וכל משפחה תוכל לקנות ולהרכיב אותה. זה משהו בסיסי שחייב להיות בכל רכב".
לקראת סיום המפגש המנהלת, מימי שמש, חילקה יין תירוש להרמת כוסית לכבוד היוזמה ולפני היציאה לדרך. ישראל הבטיח לצעירים שהיו להוטים לדעת כיצד שיתוף הפעולה ביניהם יביא למימוש מעשי כי "כל פרוטה שתכנס לעמותה מיועדת לסייע להם להפיץ את המערכת". כמו כן הוסיף ואמר כי זו היא פגישה ראשונה בלבד והם יפגשו בהמשך מספר פעמים ויסכמו את הפרטים הקטנים.
הסיפור שלי עם נחמן
בשיחה עם ישראל ונחמן בתום המפגש סיפרו כי לא הכירו לפני האירוע, ומה שקרה חיבר ביניהם והכול בידי שמיים. ישראל סיפר כי כבר בשבעה הוא שמע שנחמן נמצא במצב נפשי קשה. "ריחמתי עליו. לא היה בי כעס, התפללתי בשבילו והחתן שלי אפילו ביקש מאורחי השבעה להתפלל עבורו", הוא נזכר. "הכנו פתקים ותלינו אותם שימשיכו להתפלל עבורו. כשמלמדים מתלמוד התורה בו נחמן מלמד הגיעו הם ראו את הפתקים ("נא הרבו תפילה ותחנונים עבור האברך היקר והחשוב, מלמד תשב"ר, שלא יוכל שום אחד להרע לו, ויצא זכאי, ויחבש לעצבותיו במהרה"), התפעלו, צילמו וכך הסיפור של משפחתנו ונחמן קיבל כנפיים ועורר הדים ברחבי הארץ".
מאז הם ידידי נפש וגם שותפים לחזון להעביר את המסרים וחשיבותם של בטיחות בדרכים ושמירה והגנה על הילדים ברכב. בראש העמותה "חיים וחנוך בדרך" שהקימו בעקבות האירוע עומד ישראל כמנכ"ל ודובר ונחמן אחראי על הפן הלוגיסטי. אחד הרעיונות שלהם היה לפתוח בית כנסת על שם העמותה בצד הדרך בכביש 6, מדרום לצפון. הם פנו לרב גרוסמן שהקים בית כנסת מעברו השני של הכביש לסייע להם ותכננו לחגוג את פתיחתו יחד עם הספר לעילוי נשמתו של חנוך חיים בוימל. (אחיו של נחמן, נפתלי, שילם לסופר שיכתוב ספר זה בעלות של כ-25 אלף דולר). הם לא הצליחו להרים את היוזמה ללא עזרת הרב גרוסמן ואמרו שהם מקווים שיוכלו להגשים את חזונם בעזרת ילדי כפר האורנים.
(צילום לינור לוי)
