אנחנו חיים בעידן שבו הערך "קונבנציונלי" מתחיל לאבד מערכו וקרנה של האינדיבידואליות עולה. זה בא לידי ביטוי במגזרים שונים ובדרכים שונות: החל ממגוון של סוגי משפחות הכוללות הורה אחד או שניים מאותו מין, ילדים שמגיעים לעולם שלא בדרך ה"קונבנציונלית", עושר של מקצועות עיסוק בו כל אחד יכול לבחור בדרך המתאימה לו, עושר של סגנונות ואורחות חיים, לבוש וגם ההגדרות של מה זה אומר להיות אישה או מה זה אומר להיות גבר כבר לא כאלה דוגמטיות. אחת הדוגמאות לשינוי הזה היא שהדואליות בין מקצועות גבריים לנשיים מטשטשת, וכך קורה שבגני הילדים תוכלו למצוא מדי פעם לא רק גננות אלא גננים. שי נטרמן בן ה-31, שהגיע אלינו למודיעין לפני ארבע שנים מרמת גן, מוכיח שגם במקצוע שנחשב נשי, גבר יכול למלא את התפקיד באותה מידה ועל הצד הטוב ביותר.

בא לשנה, נשאר שלוש

נטרמן התחיל אחרי הצבא מסלול שונה מהוראה, החלום שלו היה לעבוד בבנק. בגיל 23 הוא התחיל ללמוד לתואר ראשון במנהל עסקים עם התמחות במלונאות ותיירות באוניברסיטת בן גוריון ועשה את הצעד הראשון בהגשמת חלומו, אבל בשנה השנייה ללימודים הבין כי זו לא באמת הדרך המתאימה עבורו.  לאחר התלבטויות פנה למכללת לוינסקי וקיבל תעודת הוראה בחינוך מיוחד.

"תמיד היה בי הרצון לעבוד בצורה כזו או אחרת עם ילדים", הוא מספר. "כשהייתי בתיכון הייתי בתנועת נוער 'נוער לנוער'. התנדבתי גם במועדון נכים וחנכתי ילדים ונוער עם צרכים מיוחדים באופן פרטי".

כבר בזמן לימודיו רצה נטרמן להתנסות לפחות במשך שנה לעבוד בגן ילדים רגיל. "היה נראה לי שזה מתאים לי ואני איהנה מזה. אבל שנה אחת בלבד. בסופו של דבר לא עזבתי. אני מאמין שבעתיד אשלב שוב עבודה עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים". השנה הפכה לשלוש שנים בגן בתל אביב, שבו ילדים בגילאים חצי שנה עד שלוש וחצי. משם המשיך לשנתיים נוספות בגן טרום-טרום חובה במודיעין ובצהרונים בעיר. כאן הוא גר עם אשתו והתינוקת החדשה. בשנה הבאה הוא יפתח משפחתון לפעוטות בגילאים חצי שנה עד שנה וחצי.

מה גרם לך להישאר?

"מאד נהניתי בגן ואהבתי את זה. הדבר העיקרי שמשך אותי להישאר הוא ההשפעה שלי על הילדים. על ידי נתינה מעצמי ועזרה לילדים. בשלב כזה או אחר כולם צריכים תשומת לב או עזרה מסוימת".

זה משנה לדעתך אם הדמות החינוכית בגן היא גבר או אישה?

"בגדול זה לא משנה. יש הבדלים קטנים. למשל כשיש גבר יש הרבה פחות דיבורים כמו שבדרך כלל קורה בין הגננת לסייעת. לפעמים הגבר סמכותי יותר. אבל החשיבות האמיתית לדעתי היא התפיסה החינוכית של מי שעומד בראש הגן. הדגשים שבאים לידי ביטוי בתפיסה שלי הם דוגמא אישית, כי חיקוי הוא אחת מהדרכים שהילדים לומדים בהם בגילאים האלה. דבר נוסף שאני שם עליו דגש הוא עזרה הדדית, אני מלמד את הילדים לעזור אחד לשני. וחיזוק נקודות החוזק של הילד, בין היתר על ידי כך שאני דואג לשתף את הילדים בכמה שיותר ממשימות הגן ולתת להם אחריות. לגנן או גננת, גבר או אישה, צריכה להיות הרבה סבלנות ואני מלמד את הילדים גם לסובלנות".

איזה יתרונות יש במצב כזה?

"יש יתרון לכך שיש אינטראקציה בגן בין גבר לאישה. אם זה בין גנן לסייעת או בין גננת לסייע. בצורה הזו יש איזון כמו במשפחה. ברוב המשפחות יש גם אבא וגם אמא וזה תורם להרגשת הנינוחות של הילדים במעבר מהבית לגן".

איזה תגובות קיבלת מהורים שגילו שהגננת היא גנן?

"רוב התגובות חיוביות. בתל אביב יש לזה פתיחות אף גדולה יותר וקבלה מאשר במודיעין. לדעתי הרבה הורים מבינים שיש דמות גברית בגן זה תורם לילד והם מבינים כמה חשוב שיש אינטראקציה בתוך הגן בין גבר לאישה. במשפחות שבהן דמות האב חסרה יותר מאחרים, משפחות חד הוריות או שהאבא עובד עד שעות מאוחרות – הילדים נמשכים אלי יותר מאחרים ויש חיבור עמוק יותר. מנגד יש הורים שחוששים: גבר בגן ילדים? זה לא דבר טריוויאלי. לרוב זו הבעת חשש כללית והיו מקרים בודדים שלא רצו שאחליף לילד או ילדה שלהם חיתול או לעזור להם להחליף בגדים. כשזה הדבר היחיד שמפריע להם ולא הצליחו להתגבר על זה, אז הסייעת עושה את זה. זה לא מהווה בעיה גדולה".

ואיך אתה מגיב לחששות ההורים?

"אני מסביר את עצמי, מה התפיסה החינוכית שלי, למה אני כאן. בהתחלה זה היה מפיג את חששותיהם חלקית ועם הזמן כשהם ראו כמה הילד שמח לבוא לגן ולראות אותי, הם למדו לסמוך עלי ואז החשש התפוגג לחלוטין".

השכר – בעייתי

מה התגובות לגבי עיסוקך מחוץ לגן?

"בעיקר הרמת גבה. שאלות כמו 'מה אתה קשור לזה? איך הגעת לזה?'. למדתי פשוט להסביר להם שזה מה שאני אוהב וחושב שאני טוב ומצליח בו וזה המקום שלי".

אתה מרגיש שהיום לעומת העבר מקבלים את זה יותר?

"לאט לאט הפתיחות לכך גדלה. כשאני למדתי לתעודת הוראה לגיל הרך היינו שלושה גברים ו-27 נשים, לפני מספר שנים היה לרוב רק גבר אחד בכיתה ושנים לפני כן לא היו כלל. ככל שיותר גברים נכנסים למקצוע וכללי החברה משתנים יש לזה יותר פתיחות . אפשר להרגיש שגם מספר התגובות הפחות חיוביות פוחתות".

ועדיין זה תחום שלא הרבה גברים הולכים אליו. למה?

"התפיסה השולטת עדיין שאישה היא מכילה יותר וחמה יותר מגברים. לדעתי זה תלוי באופי האדם ולכן זו תפיסה מוטעית. אני אדם חם ומכיל וזה נותן לי את היכולת הבסיסית להיות בגן. יש לי גם תכונות אחרות שמתאימות לתפקיד כמו רגישות גם לשינוי קל בילד ואני יודע לזרום. אם למשל תכננתי מפגש או פעילות מסוימת והילדים תזזיתיים, אני מתאים את הפעילות למה שקורה בגן תוך כדי שמירה על הספק מבחינת תוכנית הלימודים. והכי חשוב – גנן או גננת צריך לאהוב את זה וליהנות מזה".

והשכר? אולי זו גם אחת הסיבות שגברים לא פונים למקצוע?

"לצערי זה נכון. השכר בגן ילדים רחוק מלהיות בשמיים. אבל אני מאמין שאם אדם טוב במה שהוא עושה ואוהב את זה, בסופו של דבר הוא יצליח להגדיל את ההכנסות שלו. וגם סיפוק זה משהו שחשוב. לי בכל אופן".

בתמונה: שי נטרמן בעבודה. ילדים שבמשפחתם אין דמות אב יוצרים קשר מיוחד (צילום פרטי)