כשדנה חפץ-טוכלר, היועצת המשפטית של עיריית מודיעין, החלה לטפל בתיק הכבד של נחיתת מטוסים מעל העיר ניצבו מולה במאבק המשפטי אירגונים חזקים כמו רשות שדות התעופה ומינהל התעופה האזרחי. וגם כמובן רשויות מקומיות נוספות שממש לא רצו את המטוסים מעליהן.

אבל כשהחלו הדיונים גילתה היועמ"ש מהר מאד שהמאצ'ואיזם הגברי של יוצאי חיל האוויר והטייסים לשעבר באותם גופים, לא ממש "סופרים" אותה: "בשיחות מולם הם דיברו לגברים שבחבורה, אני כאילו לא הייתי קיימת עבורם. הם לא ממש התייחסו אלי". כך היא נזכרת נזכרת בחיוך שלא מצליח להסתיר את המשקעים שנותרו מאותם ימים.

ומה עשית?

"את חלקם הכרתי עוד משירותי הצבאי כקצינה בחיל האוויר. למרות ההתעלמות המכוונת, עניתי להם. דיברתי, התייחסתי לדברים, לא נתתי לעצמי להיעלב ולשקוע. זה לקח זמן עד שבסוף פתאום הם התחילו להביט גם בי, התחילו להקשיב. פתאום מישהו שאל אותי שאלה והשינוי הגיע".

נפגעת מהיחס הזה?

"לא. ראיתי את זה הרבה גם כששירתתי בחיל האוויר. טיפלתי בזה בדרכי ולבסוף חדרתי פנימה לתודעה שלהם. זה אמנם לקח שתיים שלוש פגישות ראשונות עד שהם הבינו שגם לי יש לתרום משהו בנושא. זה קרה בעיקר אחרי שהופעתי בבית המשפט העליון, אז לבסוף הם  קיבלו אותי למועדון שמדבר על נושא המטוסים".

בסופו של דבר המטוסים עדיין חגים בשמי העיר ונוחתים כאן…

"הרבה פחות מאשר קודם, ודי רחוק. היום הנחיתות הן מעל ליגד ולא מעל השכונות עצמן, פרט למצב של מזג אויר קשה או עומס רב בשדה. המצב המשפטי הוא שכרגע יש עירעור בעליון והמאבק המשפטי נמשך. רשות שדות התעופה ורשות התעופה האזרחית עומדות לשנות את מתווה הנחיתה כנראה לגבי שבתות וחגים, אבל כולם מחכים בעצם לפסיקת העליון".

בסופו של יום מה זה אומר לגבי תושבי העיר והרעש?

"אני לא יודעת. נצטרך להמתין לפסיקה, בפשטות ובכנות אני לא מעוניינת להתייחס לזה עד שבית המשפט יפסוק ואני יודעת למה אני אומרת את זה".

הרגע הקשה ביותר – מעילת החשב

מזה 16 שנים מכהנת עו"ד חפץ-טוכלר כיועצת המשפטית של העירייה. תחילה כפרקליטה במשרדו של עו"ד יעקב שינמן (שמשרדו התמחה במתן ייעוץ משפטי לרשויות מקומיות), אחר כך עם מודיעין כעיר שרק נולדה ולבסוף בעיר המאוחדת של היום. כלומר – היא יעצה למשה שכטר, למשה ספקטור ולחיים ביבס כראשי העיריה.

היא כבר בת 48, נשואה ואם לשניים. גדלה בשכונת תלפיות בירושלים למשפחה "ס"ט, דור שמיני בארץ". בתחילת דרכה למדה היסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב, עסקה בכלכלה בעיקר בתחום שוק ההון, התמחתה בכתיבת תשקיפים, בחיתום והנפקת של ניירות ערך, אבל אז החליטה שלימודי משפטים הוא הייעוד בחייה, תוך כדי שילוב תחומי הכלכלה השונים.

במשרד של שינמן היא התמחתה בייעוץ משפטי לרשויות מקומיות בהן נתניה, מעלה אדומים ומועצה מקומית קטנה ונידחת בשם מכבים-רעות. משם החל הרומן עם מודיעין ועם האיחוד בין מודיעין ומכבים-רעות ניגשה למכרז וזכתה ומאז היא היועצת המשפטית של העיר המאוחדת.

מה ההבדלים בין אז להיום?

"ודאי בעיקר בתחום החקיקה. כשבאתי למכבים-רעות היו שם 3,000 איש וחוקים אחרים לגמרי. אחר כך, כעיר, אלה כבר חוקים ודינים אחרים לגמרי. למועצה מקומית יש מערכת חוקים אחרים ולעיר מערכת חוקים אחרת. זה תחום דינמי שמשתנה כל הזמן".

איך היתה תחילת הדרך כאן?

"כשבאתי לא היה כלום מבחינה משפטית. הכל היה מבוסס על ייעוץ משפטי חיצוני, היה ברור שצריך לבנות כאן יסודות כי תהיה כאן עיר, ולכן גם הלכתי לכיוון הזה. המדיניות שלי היתה לתת למנהלים את המרחב לפעול במסגרת החוק. הסברתי למנהלים את הרקע ואיך צריך לפעול בתוך הגזרה הזאת, ואיך לעשות כל מה שצריך ושמה שהחוק מאפשר, תוך ראיה מה אומר החוק".

מסוכן לתת למנהלים מרחב פעולה?

"את זה ראיתי כשליחות שלי. בניגוד למנהלים שהיועץ המשפטי אומר להם תעשו ככה או ככה, אני העדפתי לתת למנהלים כאן לבחור את הדרך, תוך כדי ראיית האחריות".

זה מתכון להסתבכות?

"היו כמובן מקרים שבהם נדרשה לבסוף חקירה וגם תיקים פליליים, אבל בדרך כלל אני אתעקש על העקרונות שהחוק דורש. ובמקביל כולם יודעים בעירייה שלא אוכל להגן על החלטה שלא עומדת בדרישות החוק".

עמדת כבר במצב כזה?

"עמדתי".

למשל?

"בוא ניקח לדוגמא את אבידן בסטקר (גזבר חיצוני לעירייה שנתפס במעילה של מיליון שקלים – י.ג). הטענות נגד העירייה עלו בתביעה שהגישה עובדת עירייה שפרשה לבית דין לעבודה. בבית הדין הופעל עלינו לחץ שנסגור את התיק באמצעות גישור. אבל התעקשתי שבשום אופן לא נסגור את התיק בגישור ואם העובדת טענה שיש אי סדרים, שנבדוק".

ו…

"פניתי לחיים ביבס ולמנכ"ל יורם כרמון וסיפרתי להם שהעובדת טוענת לאי סדרים ולמעילה. הם נתנו לי את הגיבוי ואכן למחרת התחלנו בבדיקה שהובילה לחקירת המשטרה ולמעצרו של בסטקר".

למרות שבית הדין המליץ על הדרך הקלה?

"נכון. אולי היה מאד נוח לסגור את העניין בגישור ולשלם את הסכום של תשעת אלפי שקלים שהעובדת דרשה, אבל אז לא היינו מגלים את המעילה ואני שמחה שהיו לי את החושים להתעקש על דרך אחרת".

ובאיזו תחושה יצאת מהפרשה?

"בתחושת תיסכול מאד גדולה"

למה?

"כי העירייה לקחה שומר והשומר כשל בתפקידו ומעל".

אבל למה תיסכול? החשב מעל, לא אתם?

"בכל זאת מתסכל שהעירייה הביאה לעצמה שומרים והם לא עשו את עבודתם נאמנה. מתסכל אותי שאנחנו מנסים לעבוד בצורה מסודרת ומאורגנת ועל פי חוק, והנה נכשלנו בזה".

מה היו הרגעים הקשים בקריירה?

"פרשת אבידן בסטקר הוא הרגע הקשה ביותר שלי, כי פתאום הבנתי את הפגיעה ברשות המקומית. זה היה קשה כי אני ואנשי כמובן גילינו את המעילה והתחלנו לגשש וזה ממש לא נעים לשמוע ולגלות את הדברים האלה".

וכשקראו לו לשימוע ולמחרת בדרך לשימוע הוא התנגש במשאית ונפצע?

"זה הסביר לי שיש שם משהו חמור. אז הבנתי שבאמת יש כאן משהו קשה מאד ושיש לזה רגליים ובסופו של דבר זאת תחושת פיספוס שהחמצנו את העניין".

מקרה כזה גורם למחשבות לחזור למשרד פרטי שעוסק במשפט האזרחי?

"שומר סף הוא לא תפקיד פשוט. אני אחת מהקבוצה אבל גם לא אחת מהקבוצה, כי בסופו של יום אני צריכה לתת את המתווה. ואם יש חשש למשהו אז צריך לנקוט בצעדים נגד אחד מחברי הקבוצה ולהתריע וזה לא פשוט".

יצא לך כבר לפעול להגשת כתב אישום נגד עובדי עירייה?

"בתקופת האיחוד של מודיעין עם מכבים-רעות כתבתי ליועץ המשפטי לממשלה שצריך לטפל קודם כל בנבחרי ציבור שהיה חשש שהם עברו עבירות על חוקי הבניה וביקשתי שהמדינה תטפל בעבריינים האלה כדי שלא תהיה לזות שפתיים נגדי, וכך היה באמת".

"רוב הציבור נורמטיבי"

בואי נדבר על עבירות בניה וחריגות בניה. מה מצבנו כעיר?

"רוב הציבור הוא ציבור נורמטיבי. עשינו בשנת 2004 מבצע אכיפה על עבירות בניה וב-700 תיקים פורקו התוספות ביוזמת הבונים בלי שהצטרכנו להגיש תביעות. רק 150 זכו לקבל תיקים פליליים".

וכיום כמה תיקים פליליים אתם מגישים בשנה?

"אנחנו פותחים בכל שנה בממוצע 300 תיקים פליליים בנושאי עבירות בניה ותיכנון".

נשמע הרבה…

"כן, אבל אנחנו הולכים לקראת העבריינים ונותנים להם הזדמנות לנסות ולהכשיר את עבירת הבניה לפני הגשת תיק הפלילי. אנחנו מגיעים להליך הפילי רק כשאנחנו רואים שהאיש לא ניצל את פרק הזמן שנתנו לו לתקן את העבירה".

ובאמת מכבים היא שיאנית עבירות הבניה?

"לא יודעת. היום גם במודיעין יש הרבה עברייני בניה. במכבים ורעות רוב האנשים כבר הסדירו את נושא חריגות הבניה וביקשו היתרים והכשירו את העבירות".

12 שנים אחרי האיחוד ועדיין חלק מתושבי הרובע מסתובבים עם בטן מלאה על האיחוד שנכפה כאן.

"שני הצדדים נבנו מהאיחוד וכולם יודעים את זה. אבל האבק שקע והאיחוד תורם לכולם והוא עובדה מוגמרת. יש שיוויון בין כולם, אפילו בנושא הארנונה. כיום צו הארנונה הוא אחיד לכולם, הארנונה הנמוכה של מודיעין הוחלה על מכבים רעות ורק בנושא השמירה נשאר ההבדל. זה אגב בגלל דרישת התושבים במכבים רעות לקיים שמירה נפרדת ברובע ולא בגלל העירייה".

עכשיו מלחמה גדולה עומדת בפתח על גורל מבני הציבור ברובע מכבים-רעות.

"בסופו של יום אלה קרקעות ציבוריות. יש הסכם שנחתם בשנת 1995 שאומר שהשטחים ומבני הציבור שעליהם יועברו לרשות המקומית. השטחים לא היו שייכים לעמותת 'נאות רעות' אלא למדינה. המדינה פיתחה את התשתיות במכבים ורעות. כמו במודיעין כך גם ברובע שולמו חלף אגרות והיטלים והתשתיות הונחו ע"י הגורמים המפתחים מטעם המדינה. נגבו כספים ו'נאות רעות' פיתחה את התשתיות עבור הרשות המקומית ובהסכמה שבעתיד אלה יועברו לרשות המקומית".

כמה עובדים יש לך?

"יש לי 12 עובדים וזה צוות אדיר ומקצועי שאני סומך עליהם בעיניים עצומות ואם הייתי פותחת משרד עצמאי הייתי לוקחת כל אחד ואחד מהם לעבוד אצלי".

 ארוכה הדרך לשוויון

השבוע מציינים יום האישה הבינלאומי. יש לך תחושה שכאישה את נדרשת להוכיח את עצמך יותר?

"יש 'תקרת זכוכית'. ומאד קשה לשבור אותה. למזלי עבדתי עם שלושה ראשי ערים שראו את הפוטנציאל ואת יכולות הניהול של נשים, אבל עדיין אני מרגישה שאני צריכה להוכיח את עצמי יותר מגברים. גם בתפקיד של יועץ משפטי של העירייה".

איך נלחמים בתופעה?

"לכן חשוב מאד שיהיו גופים שיסייעו בחקיקה למען נשים וחשוב מאד שבתודעה שצריך שיויון תחלחל לכל הרבדים. תחשוב – כמה נשים אתה מכיר בתפקידים בכירים? חלק מהעניין הוא להביא למודעות שיהיה שיויון. אני לא אומרת שאין התקדמות, יש. תראה מה עברנו מאז בנושא התגייסות נשים לתפקידים קרביים. זה לא בא לבד אלא בעקבות חקיקה וקידום הנושאים".

מה דעתך על גל התלונות על הטרדות מיניות ששוטף את ישראל? מה מצב עיריית מודיעין בנושא?

"נתקלתי בכמה מקרים של הטרדות מיניות שהיו בעירייה. ליוינו את אותם המקרים וטיפלנו בהם, עד שלבסוף העניין טופל בתלונה".

ומה קרה אז?

"היתה חקירה והיו הליכי שימוע בנציבות שירות המדינה וכך זה נגמר".

במה את מרגישה את העיוות בין גברים ונשים?

"בכך שנשים עובדות יותר קשה על מנת להגיע לאותה נקודה שאליה גברים מגיעים. כדי להשיג את אותה התוצאה אני צריכה לעבוד קשה יותר מגברים".

לפני חודש פירסמנו בעיתון זה על מגעים להקמת בית משפט במודיעין. איפה זה עומד?

"התוכנית קורמת עור וגידים ואני יכולה לגלות כי בקרוב מאד מתוכננת פגישה עם שרת המשפטים איילת שקד בנושא. יהיה כאן בית משפט. אין לי ספק בכך".

מתפתח מאבק קשה על פתיחת עסקים בשבת ועוד שנתיים יהיה כאן מע"ר שמתוכנן לעבוד בשבתות. מה ההיבט המשפטי של הנושא?

"זה עוד אתגר משפטי, כי הנושא על השולחן אצלנו ואנחנו ממתינים להחלטת ממשלה בנושא פתיחת עסקי בשבת. כשתתקבל החלטת הממשלה נחיל אותה גם על המע"ר באמצעות חקיקת חוק עזר".

יש לך תחושת החמצה לגבי משהו בתחום העירוני או האישי?

"לא. את רוב הדברים שרציתי לעשות עשיתי ואת השאר כנראה אעשה בהמשך".

כמה מה למשל?

"בשנת 2017 אקדיש את הזמן לבדיקה מעמיקה ושינוי של חוקי העזר העירוניים. זה יעד מרכזי שלי לשנה הבאה".  

באחרונה נודע כי אחד מסגני ראש העיריה התבקש להפסיק לסייע באופן פרטי לתושבים במסדרונות העירייה בעניינים שונים. את מכירה את זה?

"לא אתייחס לאותו סגן אלא לנושא בכלל. זאת תופעה אסורה ושלילית ביותר. הציבור צריך להאמין במערכת בלי אותם ה'שדכנים'".

איך עוקרים תופעה כזאת?

"אני לא יודעת מה באמת קרה אבל שוב – זה פסול. לכל אחד יש את התפקיד שלו. המערכת צריכה לעבוד בלי 'שדכנים'. נבחרי הציבור חייבים לפנות רק למנהלי אגפים ושם להציף את הבעיות למערכת. אסור שיהיה מצב שתושב מגיע למחלקה מסויימת כשהוא מלווה בסגן ראש העיריה".

בתמונה: דנה חפץ טוכלר. "לנשים יש 'תקרת זכוכית' ומאד קשה לשבור אותה" (צילום דובר העיריה)