ניר מנשה, אהב תמיד לשיר. "אני שר מגיל קטן. זה משך אותי תמיד. הייתי מופיע בסלון הבית ומושיב את ההורים. בערך בגיל 5 התחלתי ללמוד אורגנית ואחר כך פסנתר. זה משהו שתמיד היה בי. מאז שאני זוכר את עצמי אני שר ומנגן." לאחרונה מנשה, תושב מודיעין בן 17, תלמיד מגמת תקשורת בכיתה י"א בעירוני ב', נצפה על מסך ערוץ 2 באודישנים של דה וויס. המנטורים לא הסתובבו, אבל הוא הרוויח בגדול.

חיידק במה

"בגיל 9 בערך, בזמן היסודי, התחלתי להופיע עם להקות זמר כמו סטודיו אקורד ותיאטרוארט, שם השתתפתי בהצגות. הופענו בעיר בחגים, ובמקביל הופעתי בביה"ס בטקסים. חיידק הבמה מלווה אותי מאז שאני זוכר את עצמי." מספר מנשה, "לפני שלוש שנים אבא שלי פרש לגמלאות. באותה תקופה התעסקתי עם חברים בכל מיני צילומים עם גרין סקרין (מסך ירוק, צילומים על רקע שניתן להחליף באמצעות מחשב. גח"ע). ראיתי שהחברים מתלהבים מזה אז אבא ואני חשבנו לנסות ליישם את זה בקניון ובאמת זה הפך לאיזה שהוא ביתן באוגוסט 2013. הייתי מגיע לשם כל יום עם אבא ואנשים באו והצטלמו. לקחנו מדריכה שלימדה אותנו לערוך סרטים והכנו כל מיני קליפים מוכנים שאנשים יכלו להצטלם ולשתול את עצמם בתוכם. היה לזה ביקוש ואנשים התלהבו. ראינו שאנשים אוהבים יותר להצטלם לתמונות מאשר לווידאו. הדוכן כבר לא קיים אבל אנחנו עדיין מפעילים את זה לקליפים לבר בת מצוות ומגנטים לאירועים." בחטיבת הביניים עבר ניר לעירוני א'. "בכיתה ז', כשכל החברים מהיסודי עברו לעירוני ב', אני הייתי היחיד שעבר לעירוני א' כי שם הייתה מגמת מוזיקה."

מנשה למד במגמת המוזיקה שנתיים, אבל אז קרה משהו. "כשהייתי בעירוני א' במגמת מוזיקה הפסקתי פתאום לנגן. הפסקתי לשיר. משום מה דווקא הלימודים במגמת מוזיקה גרמו לי להפסיק ולעצור. עד היום אני לא באמת יודע מה גרם לזה. רציתי כנראה להמשיך בזה לבד ולא להיות תחת מסגרת."

בכיתה ט', אחרי שנתיים במגמת המוזיקה, החליט ניר לחזור לחבריו מהיסודי ועבר לעירוני ב'. הוא חזר לחברים הוותיקים ובמקביל חזר גם חיידק הבמה.

מה שיהיה יהיה

בשלב הזה החליט ניר להגשים חלום ישן. "לפני כמה חודשים התחילו המיונים לתוכנית דה וויס. תמיד כשהיינו רואים בטלוויזיה את תוכניות הריאליטי המוזיקליות אמרתי שכשאגיע לגיל המתאים, אהיה שם. זה היה סוג של חלום שידעתי שאני חייב להגשים. כך באמת היה. לפני כמה חודשים, תוך כדי נסיעה, אמרתי לעצמי שלמה שבעצם לא אנסה להתקבל לתוכנית מוזיקה? זה היה בגדר רעיון. הגישה שאיתה באתי הייתה שאשלח סרטון, אנסה, ומה שיהיה יהיה. כשקיבלתי את שיחת טלפון שהודיעה לי שעברתי את השלב הראשוני של המיון זה היה שוק מבחינתי. בכלל לא האמנתי שזה יקרה. כששלחתי את הוידאו זה היה ברמה של שלח לחמך, אז הופתעתי כשקיבלתי את הטלפון הזה. יש כמה שלבים עד שמגיעים ממש לשיר מול המנטורים. היו עוד מיונים בין לבין. זה המשיך והמשיך להתגלגל עד לשלב שהגעתי לשיר מול המנטורים. מבחינתי זה היה חלום לשיר מולם. שרתי את השיר "נגמר" של עידן עמדי כשמההתחלה באתי בידיעה שמה שיקרה יקרה. כך הרגשתי לאורך כל התהליך ומבחינתי זה שהגעתי לאן שהגעתי כבר היה הישג. כל התהליך היה מדהים. כל ההפקה הייתה ממש מדהימה, הם היו כמו סוג של משפחה. הם תמכו, ענו לכל שאלה וממש טרחו ועזרו. זו הייתה החוויה הראשונה שלי."

אחרי סדרת מיונים הגיע ניר לשלב השירה מול המנטורים. על התחושות הוא מספר בעיניים נוצצות. "כל יום הצילומים הייתי די קול כזה. אמרתי לעצמי ששטויות, שזה יעבור, אבל כשעליתי על הבמה ראיתי פתאום את השמות על הכיסאות וזה היה שוק. ממש התרגשתי, אבל שרתי ונתתי כמה שאני יכול."

למרות הציפיות וההופעה המצוינת, איש מהמנטורים לא הסתובב.

"לא עברתי. אף אחד מהם לא הסתובב. אני לא אשקר, זה צבט לי בהתחלה. זה היה תהליך שעברתי. אחרי כן, מאחורי הקלעים, בא אלי שלומי שבת. בדיעבד שלומי חשב שהוא עשה טעות ואמר שהוא מצטער ושאני שר מדהים. הייתי המום. לא ידעתי בכלל איך הוא הגיע. הייתי בסוג של היי. אני חייב לומר שזה היה באמת השיא מבחינתי. לא תיארתי לעצמי שזה באמת יכול לקרות. הוא בנאדם זהב, שלומי שבת. אדם מדהים. זה היה ממש מרגש. הוציאו אותי משם בטעם טוב. כמה ימים אחרי שהפרק שודר ראיתי בפייסבוק פוסט ששלומי שבת כתב עלי שבו הוא אמר שהוא כל כך מצטער ושגם הוא מפספס לפעמים. זה היה עוד הלם." מספר ניר בהתרגשות.

לשיר עם עמדי

הכישלון לכאורה במיונים הסופיים לנבחרות בדה וויס היה רק ההתחלה. ניר, שהגיע למסך הקטן בשידורי הפריים טיים המסחריים, הפך לכוכב. "כשנכנסתי לדה וויס לא ציפיתי שזה יגרור את מה שזה גרר. ואז פגשתי עוד אדם מדהים. שעידן עמדי הופיע במודיעין והזמין אותי לשיר איתו, וזה היה מופלא מבחינתי. הוא שר כאן בהופעה לחיילים וכתב לי עוד לפני כן שראה את האודישן שלי וממש התרגש, שאני שר מדהים ושהוא יכתוב לשלומי שעשה טעות. לפני שבוע ביום שישי, בסוף השנה, הופעתי איתו. התרגשתי אבל זה היה נהדר מבחינתי. אולם עינן היה מלא. אני זוכר שבהתחלה ממש התרגשתי אבל לאט לאט זה עבר. הקהל מאוד פירגן לי. התלהבו מהעלייה שלי לבמה. הוא הציג אותי לפני שעליתי לבמה, והוא אמר שיש לו חולשה למודיעין וסיפר שבקהל יש בן בית, ושראה את הפרק שהופעתי בו והתרגש מזה, ואז הוא פשוט הזמין אותי לעלות לבמה ושרנו את "נגמר." באמצע ההופעה כששרנו הוא אמר לי שנראה לו שהוא מפריע לי וירד מהבמה לקהל, ואני נשארתי שם על הבמה לשיר. זה היה עוד חלום מבחינתי. פשוט לא הפסקתי להודות לו."

למרות הגמגום

למרות הכישרון המוזיקלי שעליו לא ניתן לערער, קשה להתעלם מהסיפור האישי של ניר. "אני מגמגם." מספר ניר בפשטות. "בתוכנית סיפרתי שבערך מגיל שלוש או ארבע אני מגמגם. שיהיה ברור שזה אפילו לא היווה סימן שאלה מבחינתי כששקלתי אם לנסות או לא. היה לי ברור מאליו שזה חלק ממני ושזה לא אמור להוות סוג של מחסום בשאלה אם אני רוצה לנסות או לא. כשפתחתי את הסיפור הזה בזמן הצילומים ראיתי בזה סוג של שליחות. אני מקווה שאנשים מגמגמים שראו אותי יקבלו פוש וייראו שגם הם יכולים לעשות דברים ושזה לא יכול  לעצור אותם מלהשיג דברים שהם רוצים."

הגמגום הפריע לך מבחינה חברתית?

"אני זוכר שבביה"ס היסודי היו פה ושם רגעים שהיו הערות בנושא. זה לא משהו שאני לוקח קשה או שלקחתי קשה, אבל עם הזמן זה פשוט דעך וגם אני יותר ויותר התבגרתי. בחטיבה ועכשיו בתיכון למדתי לקבל את זה. אם יש פה ושם הערה זה לא מציק לי. בביה"ס ביסודי כשהיה צריך להקריא בכיתה למשל זה היה מרתיע אותי. גם עכשיו אם יש משהו שצריך להציג זה מרתיע אותי, אבל פחות. זה ממש מוזר כי כשאני מדבר לעצמי אני לא מגמגם. בשירה זה פשוט נעלם. אין לי מושג למה אבל כשאני שר אני לא מגמגם." ואביו של ניר מוסיף: "כהורים אף פעם לא הרגשנו שיש לו בעיה חברתית. הוא תמיד היה מקובל בקבוצה החברתית שמלווה אותו מאז היסודי. אולי הוא נתקל בהערות מאנשים אחרים, אבל המעגל החברתי הקרוב ממש לא. הוא כל כך אהוב ואוהבים להיות איתו ולהזמין אותו ולהגיע אליו לבית. גם כשהוא התנתק למשך שנתיים ועבר לעירוני א', כשהוא חזר קיבלו אותו בזרועות פתוחות ועזרו לו להשתלב בחזרה."

ספר על התגובות אחרי הפרק.

"וואו. זה היה מטורף מבחינתי. כבר כשהתחיל השידור של הפרק ולאורך כל השידור, הטלפון שלי לא הפסיק לצלצל מאז. גם שלי וגם של ההורים. הציפו אותי בהודעות. זה היה מדהים שהוצפתי גם בהודעות מאנשים שאני לא מכיר, גם בפייסבוק, אמרו לי שממש התרגשו ואהבו אותי ושהם בשוק שלא עברתי וזה ממש חימם את הלב. גם בביה"ס כולם באו אלי, כל המורות, כולל כאלו שלא לימדו אותי, באו אלי. ברחוב ובקניון באו אלי קבוצה של ילדים קטנים ורצו להצטלם איתי, ומי אני בכלל? זה ממש כיף, עדיין. קיבלתי אפילו תגובות ממגמגמים שמאוד אהבו והתרגשו ועזרתי להם אז מבחינתי עשיתי את שלי. היו תגובות ממש חמות ואוהבות. אפילו שהפרק שודר די מזמן אני מקבל עדיין ברחוב תגובות ממש כיפיות."

מימון המונים

בשלב הבא מתכוון ניר לקפוץ למים העמוקים, והוא עובד כרגע על הפרויקט המוזיקלי העצמאי הראשון שלו. "התחלתי  לעבוד על שיר מקורי שאני כתבתי והלחנתי. הוא בתהליכים. אני עובד עם מפיק מוזיקלי ממודיעין, רוני אמיר, ואנחנו עובדים על השיר. עוד מעט הוא יהיה מוכן. זה חלק מכל האירועים כי יש גם פרויקט הדסטארט שמתחיל. פתחנו פרויקט הדסטארט שאמור לממן בין שלושה לארבעה שירים מקוריים. זה עדיין בשלבים התחלתיים של מימון. הצלחתי לגייס בינתיים רק 20% מהסכום. אני מקווה שזה יצבור תאוצה. הפרויקט נקרא "אלבום הבכורה שלי!" והוא רץ עכשיו בהדסטארט."

השיר שאתה עובד עליו כרגע קשור גם הוא לפרויקט המימון?

"השיר הזה ייצא בכל מקרה, אבל הכוונה היא שייצאו כמה שירים יחד. המימון הוא יקר, ואני מסוגל כרגע לממן רק שיר אחד.

אני מקווה שבעזרת הפרויקט אצליח לממן הפקה של עוד כמה שירים. יש לי בינתיים טיוטות של שירים, שאחד כבר מוכן והשאר בתהליך."

מה הסגנון המוזיקלי שלך?

" בלדות בעברית. סגנון נתן גושן, ישראלי. לשמוע אני אוהב כמעט הכול. אני שומע הרבה מאוד סוגים, אם זה שירים ישראלים, שירים באנגלית, פופ, אפילו כמה בלדות מזרחיות. אני שומע את כל הסוגים כמעט ואוהב סוגים מגוונים של מוזיקה. אני מושפע מאוד מניב דמירל, לירן דנינו, נתן גושן, אליעד נחום, ברונו מרס, עידן עמדי וכמובן שלומי שבת. עוד לפני האודישן מאוד התחברתי למוזיקה שלו לכן רציתי שהוא יהיה המנטור שלי."

איך אתה מסכם את החוויה בדה וויס?

פרויקט ההדסטארט של ניר מנשה נקרא "אלבום הבכורה שלי!" וניתן למצוא אותו באתר הדסטארט, במטרה לתמוך בהוצאת האלבום.

בתמונה ניר מנשה. "כשאני שר אני לא מגמגם", צילום: אינגריד מולר