אולי יצא לכם לשמוע את השם, אולי ראיתם את התמונות, אבל רובכם כנראה לא מכירים את דניאל מלכיאל, צלם חובב שתמונותיו מפארות לשכות של ראשי ערים (תל אביב, אשקלון ובקרוב כנראה גם ירושלים וחיפה), עיתונים גדולים ואתרי אינטרנט, ואף זכה להיכל ברשימת "32 האנשים שאתם חייבים לעקוב אחריהם בפייסבוק" של אחד האתרים הגדולים.

מלכיאל, יליד 1972, אב לחמישה בנים ובת אחת, נולד בירושלים וגדל בשכונת סנהדריה, בואכה מחנה יהודה. "זו הייתה ירושלים שהשפה השנייה בה הייתה הלאדינו, זו שכבר לא קיימת היום. זו שהיית מרגיש בה את אווירת חגים, רואה את האנשים השמחים. היום אין את זה." מפרט מלכיאל.

הוא למד לימודי הנדסאים במכללת אורט, שירת בבסיס חצור בחיל האוויר, ומזה 21 שנה, יום אחרי שהשתחרר מהצבא, עובד באינטל. איך בעצם התחיל הרומן שלך עם הצילום? אני מנסה להבין."ב-2012 התחיל לי ג'וק. משהו בבטן אמר לי שזה לא מספיק בחיים. ניסיתי קולינריה, ניסיתי צפרות, עד שהגעתי לצילום. החיים היו שגרה של בית עבודה וילדים, משמרות, אתה מרגיש שאתה לא עושה כלום בחיים. החלטתי לעשות משהו עם החיים שלי. להגיע לגיל 60 ולהגיד שהילדים גדלו וזה מספיק? לא. ההורים שלנו בגיל 60-65 מתוסכלים והולכים לישון ב-11:30. אני חושב שצריך גם ליהנות מהחיים."

ללכת עד הקצה

"התחלתי במצלמה פשוטה אבל זה לא היה מה שחיפשתי. היכרתי אנשים שיעזרו לי, ביניהם אביב מייסטר שהתחיל לקחת אותי למקומות מעניינים שיכלו לעזור לי ללמוד את כללי הבסיס של הצילום, עוגנים, קווי אופק, קווי הולכה. למדתי את החוקים הבסיסיים. לא למדתי בביה"ס. כל התורה היא חמישה דפים." בשלב הבא עבר מלכיאל למצלמות SLR, הוא החל לקחת שיעורים פרטיים. והחל בונה את הקו החדש והייחודי שלו.

"אני אוהב שני דברים בצילום, בצילום צריכה להיות דרמה והעיבוד צריך להיות כזה ששובה את העין. צריך משהו שיגרום לצופים להגיד "וואו". יצרתי קשר עם סרג' רמלי. אחד האנשים שבנו את לייטרום, תוכנה לעיבוד תמונה. ראיתי סרטונים שלו ביוטיוב, שלחתי לו מייל. נפגשתי איתו בסדנה בתל אביב ולאט לאט הוא נהיה האיש הטכני שאיתו יכולתי להוביל איתו את העבודות. החלטתי לנסות לקחת את המצלמה של קאנון עד הקצה שלה. אנשים מצלמים בחשיפה של כמה שניות, דקה, שתיים. אני צילמתי תמונה שנחשפה במשך 12 דקות."

מה זו הדרמה הזו שאתה מדבר עליה? תגדיר לי אותה במילים.

"כשאתה מצלם שולחן אתה יודע שתקבל שולחן. כשאתה רואה אדם שרוכב על סקטבורד אתה לא יודע מה תקבל. דרמה זה למשל תנועה של עננים בצורה מסוימת. כשאתה מצלם עננים שנעים אחד מול השני. אל תצלם קליק אחד. תן למצלמה להכניס דאטה. תן לגל להגיע ואז תיתן את הקליק עם השלט. לדוגמה, ירדתי למפל בהרי יהודה ועשיתי את כל המסלול עד בית שמש וכל הדרך צילמתי בחשיפה ארוכה את המים הזורמים. אני אוהב מגדלים ובניינים גבוהים. יש לי תמונה דרמטית שצילמתי מהגג של המגדל העגול של קניון עזריאלי בתל אביב."

מה עושה צלם טוב?

"ההקרבה. צלם טוב צריך להקריב את עצמו. הקרבתי מצלמות בים. הגעתי לחוף בחורף, הורדתי את כל הבגדים כדי לכסות על המצלמה מהגשם ולהשיג חשיפה של דקה וחצי. נכנסתי למים בפארק ענבה כדי לצלם. לפעמים הצלם צריך לבוא עם פיג'מה כדי להשיג את הדרמה. אבל זה לא רק ההקרבה של הצלם. אנשים קונים מצלמה יקרה ואז מפחדים להחזיק אותה. אצלי זה הפוך. אם קניתי מצלמה ב-15 אלף שקלים אז אני אקרע אותה ואביא אותה לקצה. כשעשיתי את התמונה של כביש 431 עם החשיפה של ה-12 דקות המצלמה כמעט התפוצצה לי מרוב החום. הכסף זה לא העניין. צילום הוא לפני בגדים, לפני בילוי, לפני סרטים."

זה משהו שהוא די ייחודי לך.

"לא כולם אוהבים את זה. בעיני דרמה זה דבר חיובי. זה צריך להיות טיפה שונה מכולם. יש מי שאוהבים לצלם ציפורים, פרחים, שקיעות וזריחות. אני אוהב את החשיפות הארוכות. השיא של קאנון הוא 12:02. אני רוצה לשבור את השיא של קאנון. עד שהחיישן מתפוצץ. אני לא מזלזל באף צלם. לכולם יש את ההגשה שלהם ואת היכולות שלהם. אבל אני מחפש את הדרמה."

הפחד הוא מפתח להצלחה

מה עשה הצילום לחיים שלך?

"אני קורא עכשיו ספר של הגשמה עצמית. חוץ מלאהוב את עצמך, שזה דבר שלא כולם מגיעים אליו, יש גם את עניין ההתמודדות עם הפחד. הפחד הוא המפתח להצלחה. צריך תמיד לתת לאופציות אחרות להיכנס. מיתון זה דבר שלילי? אני אומר שזה דבר חיובי כי יש לך אפשרות להתחיל לקדם את עצמך ולרכוש עכשיו דברים במחיר נמוך יותר. במקום שבו עסקים נסגרו, אתה יכול להתרחב."

זה משהו שאפשר ללמד?

"אני רוצה להעביר את זה הלאה. יש לי חברה שהציעה לי לפתוח כיתת קואוצ'ינג בעזרת צילום. דרך הצילום להביא אנשים למקום שהם רוצים להביא את עצמם. יש אנשים שקונים מצלמה ב-20 אלף שקלים ומצלמים איתה על אוטומט. חשוב שאדם יביא את עצמו לידי מימוש. בית, משפחה וילדים זה לא הכול. תתחיל לעשות דברים עם עצמך ותממש את עצמך. אלוהים בירך אותי בכישרון לצילום, אז אני רוצה לתת את ההזדמנות גם לאחרים."

מלכיאל מבהיר שצילום הוא לא הדרך היחידה למימוש. "יש לי חברה שנכנסה לזה והתחילה לצייר בגחלים. כשיש לך משהו בפנים, תן לו לצאת ותראה כמה אנשים יבואו לעזור לך. להצליח בחיים כל אחד יכול. הרעשים, המחסומים השליליים הם אלה שמפריעים להצלחה. בגלל זה אני לא שומע חדשות. אני הולך ועושה את העבודה שלי כמו שאני רוצה לעשות." אבל הוא לא רק מדבר, אלא גם עושה. "אני מעביר סדנאות בחינם לאנשים שקנו מצלמות SLR. אנשים קונים ציוד, צמאים לידע ואין להם כסף לשיעורים. אני מלמד נעילת צמצם, סגירת פוקוס. אני לא לוקח על זה כסף כי אני נהנה מהאושר שבעיניים שלהם אחרי."

לתת את הבום

במהלך השנים שבהן הוא עוסק בתחביב הוא נתקל לא פעם במקרים שבהם צלמים מתחילים זכו לקיתונות של בוז כשניסו לקבל עצות מצלמים מנוסים יותר בפורומים ברשת. מלכיאל מראה לי תמונה של סירות על המזח, ואומר: "נכנסתי לפורום והחלטתי לעשות בלאגן. הכנסתי את התמונה וחיכיתי לתגובות. מוטטתי את הפורום הזה כי לא פירגנו. אנשים קונים ציוד מתוך תשוקה לצלם ואנשים אחרים מורידים להם את הרוח מהמפרשים. אני אומר שאם יש לך מה לומר תפנה לבנאדם באישי או שתיתן לו טיפ איך להשתפר. אל תקטול אותו. אני מוצף בבקשות. אני עוזר לכולם בלי כסף. או שאני נותן עצה או שאני שולח אותם לסרטון הדרכה מתאים ביוטיוב. את התמונה הזו אני רוצה להגדיל לבית."

מעיון בעבודותיו של מלכיאל קל להבחין שהוא נמשך בעיקר לתמונות נוף וטבע. פחות דרמות אנושיות ויותר איתני הטבע בפעולה. "אני איש של טבע. אני מאוד אוהב נופים. זה מושך ומרגש אותי. לתת למצלמה שש שבע דקות של חשיפה ובזמן שהיא עושה את העבודה אתה לוקח בירה ומחכה למשהו. יש ציפייה. אתה הרגע שם לבד. זו חוויה שאני מציע להרבה אבות במקום לחזור הביתה מתוסכלים. זה יוסיף לכם לחיים ולזוגיות. האישה תרוויח אתכם."

מה תהיה מוכן לעשות בשביל להשיג צילום טוב?

"עמדתי בגובה 186 מטר על סולם על הגג של המגדל העגול של עזריאלי כששני אנשים מחזיקים לי את הרגליים. הגוף שלי היה בחוץ ולא יכולתי לתת לעצמי לרעוד כדי שהתמונה לא תצא מטושטשת."

"בשביל להשיג צילום טוב אני מוכן לקום בשתיים בלילה. להסתכל על מכ"מ עננים, לקחת את האוטו עם קפה ולנסוע. בקיץ האחרון, בעשירי באוגוסט. אחי שירת בעזה ולא היה לי כוח לשמוע חדשות כל דקה. הייתי צריך להירגע. נסעתי לארבל לפנות בוקר, תפסתי זריחה מהממת. כמעט לא ערוכה. טיפה עיבוד. קיבלה יופי של ביקורות.

לתמונה טובה צריך שני דברים. להגיע פעם אחת להכנה, להתארגן, לארגן את הציוד ולבוא מוכן כמו שצריך. להגיע פעם שנייה לתת את הבום. הייתי רוצה להגיע למגדל בורג' חליפה בדובאי (המגדל הגבוה בעולם – גח"ע) ולצלם מלמעלה. אני יכול להגיע כל יום למקום אחר. תלוי בהרגשה. כבר קרה שקיבלתי מסרון על הזדמנות טובה לצילום תוך כדי עבודה, סגרתי את הלפטופ ונסעתי."

נתקלת בבעיות?

הוא מציג לי תמונה מדהימה של בריכה. הצבעוניות בה מהפנטת. "זו תמונה של הבניאס ב-HDR. הייתי צריך לעבור את הגדר כדי להשיג אותה וגירשו אותי מהשמורה באותו יום. אני לא אוהב את היחס שלהם. אם אתה לא צלם מידיעות לא ייתנו לך את הבמה. לצלמים של כלי התקשורת הגדולים יש קשרים והם יכולים להגיע לכל מקום. אבל יש עוד אנשים שרוצים לצלם שם והם לא יעשו שטויות. הפקחים מונעים מצלמים לעבור את הגדר. אנשים באים עם ציוד. תכבד, תבין, תפתח את הראש. יש מקומות שמכבדים ויש שלא. בפלמחים למשל צריך לשלם לפעמים בכניסה כדי להיכנס לצלם. למה?"

בשנים האחרונות אנחנו רואים יותר ויותר את תופעת הצילום בסמארטפונים, דרך האינסטגרם ואפליקציות דומות. מה אתה חושב על זה?

"אני מאוד מעריך את זה. יש היום פילטרים וציוד שאפשר לחבר לסמארטפון. אני רואה אנשים שמעלים תמונות מאינסטגרם. לא פחות טובות מתמונות של צלמים מקצועיים שרכשו ציוד יקר. יש אנשים שיש להם את זה. אני בעד הגשמה עצמית. אני מקבל כל אחד. יש לי חברים מכל הסוגים והדתות. אני מקבל את כולם ואוהב אותם. גם לילדים שלי אני מנחיל את זה."

אז מה הלאה?

"כנראה שעד סוף השנה אסיים לעבוד באינטל. הכיוון הוא לנוח ולקבל כוחות ואז יש כמה אופציות טובות. נראה כבר. יכול להיות שאפתח סטודיו או גלריה, או ביה"ס לצילום. החלום הוא להביא צלמים מהעולם שינהלו את זה כאן בישראל. יש כבר קשרים עם צלמים מרחבי העולם. אני בקבוצה בפייס. אני נכנס לתערוכות ולגלריות. חושף את עצמי איפה שאני רק יכול. הפידבקים טובים."

(צילום: דניאל מלכיאל)