על משפחת מזרחי מרעות עברו ארבע שנים נוראיות – מותו של הבן אורן בתאונת ירי, נפתולי המשפט של אבי הנער ההורג, הפלה, וחיים של 24/7 מתחת לגלימת העצב. בעוד חודש, עם הלידה הצפויה של תינוק חדש, מקווים בני המשפחה לצאת לדרך חדשה ולשקם את המשפחה השבורה. אייל מזרחי פונה לדרך חדשה בפוליטיקה המקומית – כדי לסייע בפתרון משברי התעסוקה והחינוך בעיר – וגם כחלק מתהליך השיקום
נכון ששבוע לפני הבחירות ראיון עם מועמד מרכזי ברשימת 'שחר-עושים חינוך' היה אמור לכלול הרבה פוליטיקה מקומית, שיחת עומק על תוכניות לשיפור החינוך והספורט בעיר, הבטחות לעתיד ורוד וכמובן גם קצת דירבון של בוחרים להגיע לקלפי ביום שלישי הבא ולשלשל אליה את הפתק הנכון.
אבל עם אייל מזרחי בראיון בלעדי ל'מודיעיןNews' כל זה מתגמד. הבחירות הקרבות נמצאות אמנם במרכז מעייניו בימים אלה, אבל הפרופורציות משתנות מאד, ולא משום שמישהו חושב שהפוליטיקה המקומית לא מעניינת, או לא חשובה, אלא מכיוון שמסכת הייסורים שעברה משפחת מזרחי בארבע השנים האחרונות, פשוט מעמידה את הכל באור שונה.
האסון אירע באותו יום אביבי נורא של 2009, כשחברו של אורן ז"ל, בנו של אייל שהיה אז בן 13, שיחק באקדח של אביו ופלט כדור שהרג את אורן. הטרגדיה שינתה לגמרי את מסלול חייהם של בני משפחת מזרחי והפך אותם למפורסמים בעל כורחם. העיתונים התמלאו בתמונותיו של אורן ז"ל, התקשורת ליוותה את המשפט שנפתח, השבר היה נורא ובלתי נתפס, וכל אלה, לצד חקירת המשטרה והמשפט שהתנהל נגד אביו של הנער היורה, טלטלו את המשפחה לתהומות של ממש.
האושר מתדפק על הדלת מחדש?
אבל מתוך כל הריק והכאב נולדה בימים אלה תקווה חדשה – בעוד כחודש, מתישהו באמצע נובמבר, אמורה סיגלית מזרחי, רעייתו של אייל, אמו של אורן ז"ל, ללדת בן זכר, שיביא, כך מקווים בני המשפחה, שמחה חדשה, יכניס אושר הביתה ויקהה ולו במעט את הכאב הנורא. בינתיים אייל מתכונן למירוץ על מושב במועצת העיר: "זה חלק מתהליך השיקום שלי, כי אני רוצה לעסוק בתחומי הספורט, הנוער והחינוך הבלתי פורמלי, ובכך להנציח ולו חלקית את זכרו של אורן כאן בעיר".
עשרה ימים לפני הבחירות לעירייה אייל וסיגלית מספרים על קורות המשפחה בחודשים האחרונים וכיצד באמת מתנהל תהליך השיקום הקשה. סיגלית בדיוק מתכוננת לקחת את הילדים עמית וענבר לקניית בגדים לקראת החורף, ואייל מדבר בחץ לב על הפוליטיקה ועל הריצה למועצת העיר, אבל בתוך הדברים ובין השורות נשזרים כל העת באופן טבעי גם ההקשרים לאסון, "שכמובן קשור מבחינתי למערכת הבחירות", מדגיש אייל.
את הבשורה על הריונה של סיגלית קיבל אייל ממש ביום הולדתו האחרון, ב-27 במארס, והוא לא ידע את נפשו מרוב אושר: "זה משנה לך לגמרי את החשיבה, זו המתנה הכי יפה שאפשר היה לקבל", הוא אומר בחיוך מאושר.
מתי סיגלית צריכה ללדת?
"באמצע חודש נובמבר, עוד לא קבענו תאריך אבל זה יהיה כנראה בניתוח קיסרי".
ההיריון הפתיע אתכם?
"במידה מסויימת. רצינו מאד ילד נוסף, אבל היו בעיות, סיגלית הייתה כבר בהיריון והפילה חצי שנה לפני ההיריון הנוכחי, לכן זה לא היה כל כך קל".
הפלה טבעית?
"כן, זה היה בזמן הדיונים בבית המשפט, היינו במתח נוראי והיא מאד התרגשה, ואני בטוח במיליון אחוזים שההתרגשות מהמשפט היא שהביאה להפלה. מאז סיגלית לא הגיעה יותר לבית המשפט, כהחלטה משותפת שלנו, לא רצינו שהיא תיחשף יותר למתח הנורא ולהתרגשות באולם הדיונים".
ואז הגיע ההיריון הנוכחי?
"זה לא היה כל כך מהר, כי מאז ההפלה ההיא עברנו שנה וחצי של טיפולים בבית חולים 'אסותא', עברנו שני סטים ארוכים של טיפולים שלא הצליחו והיינו די מיואשים. אני הייתי שבור ואמרתי לסיגלית 'די, מספיק, אם זה צריך לבוא זה יבוא, ואם לא אז לא', ואז זה קרה די בהפתעה, כעבור כמה חודשים, ביום ההולדת שלי, סיגלית הודיעה לי שהיא בהריון".
ואיך הגבת?
"הייתי בשמיים, בעננים, השמחה הייתה ענקית אבל מאופקת, כי זיכרון ההפלה היה עוד טרי ולכן גם לא גילינו מייד לילדים ולא למשפחה הקרובה, כי לא רצינו לאכזב אף אחד. לאט-לאט ההיריון התקדם ויום אחד נזכרתי שרק חודש קודם, בחודש פברואר, היינו עם הילדים בחופשת סקי באיטליה, החלקנו וגם סיגלית החליקה על השלג, וחשבתי לעצמי 'וואוו, לעשות סקי כשהיא בהיריון? הרי פה ושם נופלים על הטוסיק, זה מסוכן מאד!!, אבל אז לא ידענו בכלל שהיא בהיריון".
ועכשיו הכל בסדר?
"הכל בסדר גמור, תודה לאל, ההיריון מתקדם כרגיל".
ואתם יודעים מה עומד להיוולד לכם?
"כן, ראינו באולטרא-סאונד שזה בן זכר".
איך יקראו לו?
"עוד לא חשבנו על זה, כשהלידה תעבור בשלום נחשוב על שם לילד".
שני הילדים האחרים שלכם מתרגשים?
"בעיקר הבן, עמית, הוא כל כך רצה אח, מאז שאורן נהרג, וכשסיפרנו לו שלאמא יש בבטן אח, הוא קפץ משמחה וצעק 'יששש!!!', זה מילא אותו שמחה כי הוא ואורן היו ממש קרובים וקשורים".
סיגלית עובדת עכשיו?
"לא השנה. סיגלית נמצאת בשנת חופשה מהעבודה כמורה בבית ספר 'אסיף' בעיר, כי היא צריכה ללדת בנובמבר אז לא היה טעם שהיא תתחיל ללמד חודשיים ותצא לחופשת לידה, כי זה יפגע בתלמידים".
איך משקמים משפחה מאסון כזה?
"זה לא עניין פשוט בכלל. האסון נמצא סביבנו כבר ארבע שנים, ואחד הפתרונות הוא להיות עסוקים עד כמה שאפשר. קיבלנו החלטה לא לעבור לבית אחר אלא לשפץ את הבית הקיים, כדי שלסיגלית יהיה עיסוק עם המשפצים, הקבלנים ושאר בעלי המקצוע. הוספנו חדר וסיגלית הקדישה את כל כולה לפרויקט. זה חלק מהתרפיה שלנו ואני אומר את זה בצורה הכי ריאלית שהעדפנו לשפץ במקום לעבור רק כדי שלסיגלית יהיה עיסוק".
זו הדרך להשתקם מבחינתכם?
"במידה מסויימת, כי באמת הדברים החומריים הרי לא מפצים על אובדן ילד, לא הדק עץ החדש ולא החדר הנוסף. אני מנסה לפנק את סיגלית עד כמה שניתן, עכשיו החלפנו לה רכב חדש, שיהיה לה כיף לנהוג, אלה דברים קטנים, אבל אני אעשה הכל בשביל המשפחה שלי".
והריצה בבחירות היא חלק מהתראפיה שלך?
"כן, אני רוצה לשלב עיסוק ציבורי עם הנצחתו של אורן, בעיקר בתחומים שהיו קרובים לליבו וקרובים לליבי, כלומר עיסוק בספורט".
פרויקט ההנצחה של אורן ז"ל מתקדם?
"כן, טורניר הכדורסל של בתי הספר במודיעין נקרא על שמו, קבוצת הכדורסל 'הפועל אורן מודיעין' שמשחקת בליגה ב' היא על שמו, אנחנו מקיימים מירוצים לזכרו ועוד פעילויות שונות".
איך בכלל הגעת לפוליטיקה המקומית?
"כל הזמן קיננו בי מחשבות על השתלבות בעשייה הציבורית. לפני כמה שבועות פנה אלי מויש לוי, מחזיק תיק החינוך בעירייה, וביקש להיפגש. הוא הציע לי להצטרף לרשימה, ושאל אותי 'מה מעניין אותך?', השבתי לו 'ספורט ותעסוקה' – אלה שני הדברים שאני רוצה לפעול למענם במודיעין".
מדוע תעסוקה?
"יש לי ניסיון גדול בתחום התעסוקה, אני מנהל את אזור השפלה של חברת כח האדם 'תיגבור' ועובד בחברה כבר עשרים שנה. אנחנו מספקים עובדים זמניים ויומיים למפעלים ולפרויקטים בתחומים רבים, ונתקלתי בתופעות שמאד חורות לי,שבהן אני רוצה לטפל כמי שמכיר את התחום".
מה למשל?
"למשל עובדים מבוגרים, כלומר בני ארבעים ומעלה – יש הרבה פנסיונרים במודיעין שהם בסך הכל בני ארבעים וקצת, אבל כבר לא מסתכלים עליהם בשוק העבודה, ביניהם פורשי צה"ל ועוד. בהם אני רוצה לטפל, כי מעסיקים לא תמיד מבינים איזה פוטנציאל אדיר יש לעובד בן 45 עם הניסיון האדיר שלו, היכולות, היציבות שהוא מחפש במקום העבודה. מעסיקים יכולים רק להרוויח מכך שיעסיקו אנשים בגילאים האלה, יש במודיעין כל כך הרבה פנסיונרים שאפשר לעזור להם, ולייצר מערך הדדי של פתרונות ותועלת".
זו בעיה, לתת לסגן-אלוף שפרש מצה"ל לפנסיה בגיל 45 לעבוד בתור שומר בקניון.
"צריך להתאים לכל אחד את העבודה שמתאימה לו. אני לא מדבר רק על עבודות כמאבטחים או שומרים. גייסנו הרבה עובדים לפרויקט שמירה ופיקוח על בחינות בגרות שזכינו בו במכרז, גייסנו עובדים לפרויקט של 'דואר ישראל' לחלוקת ערכות מגן, גייסנו עובדים לעבודה בפריימריז בכמה מפלגות, וכמובן גם עובדים לרשתות שיווק גדולות. אפשר להתאים כמעט לכל אחד משהו ראוי, בהנחה שהוא רוצה לעבוד ולהיות עסוק ולהתפרנס".
במה עוד תרצה להתמקד בתחום התעסוקה?
"צריך לייבא לכאן מקומות עבודה. תראה את המתחרים שלנו במודיעין עילית, הם חושבים נכון, ראש העיר הקים במודיעין עילית מרכזי תעסוקה שבהם עובדות נשים תושבות המקום, הוא הביא כמה מפעלי הייטק, נתן להם פטור מארנונה להרבה שנים ועובדות שם נשים שבאמצע היום יוצאות לחצי שעה הביתה להיניק את התינוקות וחוזרות ישר לעבודה. הן לא צריכות לנסוע לאזורי ההיי-טק בהרצליה או בתל אביב, הן עובדות בסביבה חרדית שמתאימה להן והעיר מרוויחה מזה. מדוע שלא נעשה את זה כאן במודיעין? מה יש לנו כאן? כמה מרכזים לוגיסטיים? הרי אלה מחסנים, לא מפעלים שמעסיקים עובדים מקומיים".
רוב תושבי מודיעין נוסעים לעבוד בערים אחרות.
"בדיוק. ולכן וצריך למצוא להם תעסוקה פה בעיר, זה יחזק את הקשר שלהם לעיר. יש במודיעין הרבה מובטלים, ולא רק מחפשי עבודה אלא רבים שהתייאשו מלמצוא עבודה ולכן הם כבר מחוץ לסטטיסטיקה של דורשי עבודה. באלה, שחלקם הגדול הם גם הפנסיונרים של צה"ל והמשטרה, אני רוצה לטפל".
ומה לגבי הספורט?
"זה לא סוד שאני מנהל כבר 17 שנים את בית הספר לכדורסל בעיר, התוכנית שלי היא למנף שניים-שלושה מקצועות ספורט כמו כדורסל או טניס, ולדחוף את הנוער ואת המשאבים שיש כדי ליצור כאן בסיס ספורט ממש. לא סביר שעיר כמו מודיעין, בגודל שלה ועם המשאבים שלה, לא תחזיק קבוצת כדורסל בליגת העל. או בטניס – אין סיבה ש'הפועל אורן מודיעין' לא תעלה לליגת העל, יש הרבה מאד שחקני כדורסל במודיעין ויש כאן גרעין מצויין של כשרונות כדורסל. יש לנו שתי אלופות בטניס שמתגוררות כאן, והן צריכות להיות אבן שואבת לעוד מאות נערים. שחר פאר ויוליה גלושקו צריכות להוות דוגמא לנוער במודיעין כי הן סמל".
מויש לוי הציע לך לקבל אחריות על כל התחום שנקרא 'חינוך לא פורמלי'?
"כן, וזה אומר ספורט וחינוך. יש לנו בעיה קשה עם נוער שלא נכנס למסגרת פעילות ספורט מסודרת, השעמום פוגע בהם, ולכן חשוב מאד לתת במודיעין יותר דגש על ספורט ולמצוא לנוער שלנו עיסוק בתחומי הספורט, במקום להסתובב חסרי מעש ברחובות. ילד שמגיע לספורט ומתחייב יצליח בחיים שלו בכלל, זה המודל של כל הספורטאים".
ומה אומרת סיגלית על ההחלטה לרוץ בבחירות?
"היא תומכת בי במאה אחוז, היא אמרה לי במפורש 'אייל, אם אתה חושב שזה יעשה לך טוב, לך על זה'. אני חושב שקיבלתי החלטה מושכלת ושבאמת אני נכנס לפוליטיקה המקומית כמישהו שיכול ורוצה לתרום בתחומים שבהם הוא מכיר ויודע את העבודה. ואני מאד מקווה שאכן התרומה שלי תהיה מועילה לעיר ולתושבים".
———————————————-
פרשת אורן מזרחי ז"ל
האירוע הטראגי התרחש באפריל 2009, כשכמה נערים בגילאי 12-13 התארחו בביתו של הילד היורה ברעות. הוא ביקש להראות לחבריו את האקדח של אביו, ובשלב מסויים לקח את מפתח המגירה של השידה בחדר השינה של הוריו,שהייתה נעולה, ופתח אותה. במגירה נח אקדחו של אביו שהוחזק ברישיון. הנער הוציא את האקדח והראה לחבריו כיצד דורכים אותו, ואז, בשגגה, לחץ על ההדק.
אורן מזרחי ז"ל. נורה מאקדח שפגע בראשו
סביב הנער היורה הצטופפו הנערים האחרים, סקרנים לראות את כלי הנשק. גם אורן מזרחי ז"ל עמד בחבורה הצפופה והביט באקדח. הכדור שנורה מהאקדח פגע בראשו ופצע אותו אנושות. כוחות ההצלה הוזעקו למקום והעניקו לו טיפול ראשוני, אבל הוא נפטר בדרכו לבית החולים.
נגד אביו של הנער היורה הוגש כתב אישום באשמות גרימת מוות ברשלנות ואי שמירה על נשקו האישי. ארבע שנים נמשך המשפט בבית משפט השלום ברמלה, בפני השופטת ליאורה פרנקל. לאחר דיונים ממושכים זוכה האב לפני שנה מאשמת גרימת מוות ברשלנות, אולם הורשע באי שמירת כלי נשק.
לפני מספר חודשים גזרה השופטת פרנקל את עונשו של האיש: 350 שעות של עבודות לתועלת הציבור, וקנס בסך 25 אלף שקלים המיועדים להנצחת אורן מזרחי ז"ל. אלא שנציגת הפרקליטות, עו"ד מירב עמר, טרפה את הקלפים, וממש בדקה ה-90 טרם שפג המועד האחרון הגישה לבית המשפט ערעור על גזר הדין. בקרוב ייפתח הדיון בערעור בבית המשפט המחוזי בלוד.
