העיר הזאת – "המופע של ויקטור ג'קסון". משתתפים עמית אולמן, עומר מור ועומר הברון,  דורית ליליין ורוני אראל, בהפקת תיאטרון אינקובטור

המופע המבריק והמבדר של ויקטור ג'קסון "העיר הזאת" הוא מסוג הדברים בעלי הפוטנציאל להפוך עם הזמן לקאלט. מדובר במחזמר ראפ בלשי, מבריק (כבר אמרנו), המשלב תיאטרון, מוזיקת ראפ, מוזיקה חיה (עם כלים לא שגרתיים), ספוקן וורד ואלמנטים מהקולנוע הפילם נואר והבלש האפל. בעיר הזאת, המושחתת יש לומר,  ג'ו (עמית אולמן), הוא בלש שרמנטי, ציני ומריר המתאהב בשרה בנט (דורית ליליאן), בחורה יפהפיה אותה הכיר מימי התיכון. היא מגיעה למשרדו ומשכנעת אותו לחקור את היעלמותה המסתורית של אחותה, שכעבור כמה זמן גם נמצאת גופתה. ג'ו משתכנע. הוא יוצא לחקור את הפרשה בעזרת שותפו ג'ק (עומר הברון) ומתחת אפו של מפקח המשטרה מקמרפי (רוני הראל), אך מסתבך ומוצא עצמו נאשם ברצח. אבל לא רק הוא כי כמו בסרטים מהג'אנר הזה כולם  בעצם חשודים. ויש גם שחקן חיזוק חמישי לחבורה, וגם היחיד שצופה מהצד הוא עומר מור, שאחראי על הקטעים המוזיקליים המשעשעים ומנגן בפיו, בביטבוקס, בגיטרה ועוד. הבלש המזמר ושאר הדמויות שרות בראפ את הטקסטים (הכתובים בחריזה שנונה ומשעשעת) ומבצעות במשחק מיומן את תפקידן.

יש כמה דברים שגורמים למחזה הזה להיות מוצלח ומבטיח. אחד מהם הוא בזכות העובדה שלמרות שמדובר בראפ (סגנון השמור לדור הצעיר), הוא תופס גם את המבוגרים ומגשר על פער של דורות. אולי כי הראפ בעברית, ואולי כי הטקסטים עכשוויים. כמו כן החבר'ה האלה מצליחים ליצור מחזה מוזיקלי מהודק הן ברמה הבימתית (ובלי כמעט אמצעי בימתיים) והן ברמה המוזיקלית. הם נותנים שואו, שיש בו מתח תיאטרלי, מוזיקה, ציניות והמון רעננות. שאפו, אבל לא נסיים בלי דוגמא לקינוח. ג'ו: "היא התחילה לבכות/ לעזאזל, איך היא ידעה שיש לי חולשה לחולשות/ שנקודת התורפה שלי היא נקודות/ תורפה, אין ברירה, צריך להתקשות/ נגבי את הדמעות,/ אל תציעי לי כיסוי משל הייתי מיטה/ אל תתני לי לחכות כמו לקוח של הוֹט".

(צילום יחצ)