נועה טייטל בת 19 ממודיעין הפכה לאחת החיילות המפורסמות של מבצע "צוק איתן". יחידת קומנדו ימי של החמאס, הסתננה לחוף זיקים בדיוק במשמרת שלה (כבקרית שליטה), ובזכות עירנותה סוכל אירוע שהיה עשוי להסתיים אחרת. השבוע, היא מדברת על מה קרה שם, איך זה השפיע על חייה, וגם על ההילה שעוטפת מאז את התפקיד

זירת האירוע: מוצב שליטה אזורי ארז הנמצא על גבול עזה. זמן: 8.7, היום הראשון של מבצע "צוק איתן". תיאור האירוע: ב-18:30  רב"ט נועה טייטל, חיילת במוצב, מזהה במהלך סריקת הגזרה, צוללנים המגיחים מהים עם נשק עליהם. המהלך: הקפצת כוחות מן הים והיבשה. התוצאה: כל חברי החוליה שחדרו מעזה, חוסלו. השבוע היא מתארת מה בדיוק קרה שם, ואיך הגיעה לתפקיד ש שהפך להרבה יותר רלוונטי מפעם.

בק"ש? בכלל לא ביקשתי

לפני שנועה טייטל התגייסה היא למדה בעירוני א' במגמות תיאטרון ומנהל עסקים. היא עדיין לא בטוחה מה צופן לה העתיד ובאיזה מקצוע תעסוק, אבל הזיקה שלה לאומנויות הבמה והתשוקה לשחק ולשיר גורמים לה גם היום לרצות לעסוק בתחום בהמשך. אלא שבינתיים היא חיה ונושמת צה"ל ואף רוצה לצאת לקצונה ולחתום לפחות לעוד שנה נוספת.

כשהתגייסה וביקשו ממנה להתייצב לטירונות ומשם לקורס בק"ש (בקרית שליטה) היא לא ידעה כלל על קיומו של התפקיד. במנילה היא בחרה כאפשרות ראשונה לשרת בקשרי חוץ בחיל המודיעין ולא זכור לה שתפקיד הבקש"ית, זה שהביא לה את "התהילה", היה ברשימה.

רק כשהגיעה לקורס גילתה שמדובר בתפקיד מעניין ונהנתה מתהליך ההכשרה. "שמחתי גם להיות מגויסת לחיל הים" היא אומרת "אבא שלי התחיל שם את השירות הצבאי, בקורס חובלים, ואני זוכרת שהוא סיפר על התקופה הזו סיפורים יפים. כבר בזמן הקורס נתנו לנו הרגשה שאנחנו יותר מסתם תומכות לחימה, הייתה תחושה מבצעית".

בתום הקורס התבקשה לבחור מוצב בו תשובץ. טייטל בחרה במוצב ארז בכוונה תחילה כי מדובר בגזרה חמה מאד. "ידעתי שזה המוצב הכי מבצעי, עם הרבה אקשן. אני לא מזלזלת במוצבים אחרים, אבל אנחנו ממש על הגבול וכאן יש סיכוי גבוה יותר לעשות משהו משמעותי" היא מסבירה.

אז את מרוצה ששובצת במוצב ארז?

"כן, מאד. גם כי צדקתי ובאמת מרגישים פה את חשיבות התפקיד. המוצב מזכיר קיבוץ קטן, הוא מאד משפחתי ומיד קיבלו אותי באהבה, אין הרבה אפשרויות לאן ללכת ואנחנו נמצאים 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע יחד ואנחנו נהנות מזה. זה מוצב של בקש"יות בלבד, יחד עם צוות אבטחה וקצינים".

לא פחדת להגיע למוצב שגם בימות שגרה האזור סביבו מופגז בתדירות גבוהה?

"היו לי קצת חששות לפני שהגעתי, אבל עד היום לא נפלו טילים במוצב והוא לא היה עד כה במצב של סיכון, אז הנחתי שכן בטוח שם".

ומאז החל מבצע צוק איתן?

"כן. יש יותר אזעקות, יותר בומים ויותר תקיפות, הכול רועד, כל הזמן הקצינים חוזרים ואומרים לנו להגביר ערנות, מחדירים בנו מוטיבציה, יותר 'בראבק'. בגלל שזו גזרה חמה אנחנו תמיד בערנות גבוהה ותמיד מוכנות לכל מה שיכול לבוא, זה עדיין מפתיע כשזה בא, אבל אנחנו יודעות מה לעשות".

תזוזה חריגה במים

על המשמרת הגורלית, שבה זיהתה את חדירת המחבלים לחוף זיקים משחזרת טייטל: "הייתי ממש לפני סיום משמרת והמחליפה שלי כבר הייתה בחדר. זו הייתה משמרת שקטה בלי משהו מיוחד. ממש לקראת סיום הסריקה האחרונה של המשמרת שלי ראיתי תזוזה חריגה במים, עשיתי זום עם המצלמה, ראיתי אנשים, הבנתי מה אני רואה, אבל לקח לי זמן לעכל את זה, ידעתי שמדובר בכוחות האויב כי זה אזור סגור ואף אחד לא אמור להיות שם. ראיתי שיש להם נשק ועבר לי רעד בגוף, ואמרתי בקול רם 'צוללנים' בליווי צחוק (לא רצוני), שנייה אחר כך כשהשוק חלף חזרתי לריכוז מלא, כל המוצב נכנס להגנה. עקבתי אחריהם עם מצלמה וראיתי אותם יורים לעבר המוצב, ברקע מאחורי שמעתי את  הכוחות מוקפצים".

הרגשת שהתמודדת טוב עם הסיטואציה?

"אני מאמינה שעשיתי כל מה שהייתי צריכה לעשות. מכינים אותנו בהדמיות למצבים כאלה, אבל אי אפשר לתאר מה נרגיש. זה היה מלחיץ, לא חשבתי שזה יגיע למצב שפעילי חמאס יחדרו בכוונה תחילה לתוך המוצב שלנו. אחרי הרעד בבטן הראשוני הבנתי שאני חייבת להישאר בריכוז 'ולא לאבד את זה'".

בעקבות האירוע את מרגישה שונה ביחס לתפקיד שלך?

"היום אני מבינה בצורה הרבה יותר מוחשית את האחריות המוטלת עליי, עד כמה זה תלוי רק בי, לשמור על החברים שאיתי במוצב ועל אזרחים, אני כבר לא שומרת רק על עצמי כפי שהיה לפני שהתגייסתי. גם יצא לי לחשוב יותר לעומק על חשיבות התפקיד, נניח ולא היה תפקיד כזה… לא היה מישהו אחר שיהיה עם העיניים בלי הפסקה על המסכים וימנע ממי שמנסה להיכנס לישראל ולפגוע בנו. זה גרם לי להבין טוב יותר את הסיבה לתפקיד שלנו ולזה שאנחנו כאן".

מה עוד השתנה בעקבות האירוע?

"אני מרגישה יותר בטוחה מתמיד להיות פה במוצב. אחרי שהייתי עדה לתפקוד של כולם, ואיך בסופו של דבר הכוחות שלנו יצאו ללא פגע והמחבלים חוסלו, אני יודעת שאם יהיה אירוע נוסף כזה אני אהיה בטוחה לחלוטין. לפני שזה קרה היו המון בנות שפחדו מאירוע חדירה ומתוצאותיו. אני, לפני האירוע, פחות יצא לי לחשוב מה יקרה אם, אבל באותו ערב עבר בי לשנייה אחת פחד גדול והמחשבה אנחנו עומדים למות, אבל מיד חזרתי לריכוז והיום אין לי בעיה לעבור אירוע כזה שוב בביטחון מלא. בנוסף, מתחילת השירות חשבתי להמשיך לקצונה, ועכשיו במיוחד אני רוצה לתרום אפילו יותר מקודם, ואני שמחה שגייסו אותי לתפקיד הזה".

את שמחה שיצא לך להיות במשמרת הזו או שהיית מעדיפה שלא?

"אני שמחה שהייתה לי ההזדמנות להיות חלק מהאירוע, אם הייתי בבית הייתי מרגישה פספוס, והחוויה הזו גם חישלה אותי, זהו הנורא מכל כבר קרה".

כשנעה בשטח צאו מהמתח

מה היית אומרת למי שמתלבטת האם לבחור בתפקיד בקש"ית?

"אם את רוצה להרגיש שאת עושה שירות צבאי אמיתי ומרגש, שירות שהוא לא סתמי, זה הכי קרוב ללחימה שיש לפני לוחמת".

היחס כלפיך השתנה במוצב?

"במוצב אנחנו צוחקים על זה, כשאני נכנסת למשמרת לפעמים אומרים: 'אל תדאגו נועה כאן'".

ובקרב המשפחה והחברים?

"אני הבכורה במשפחה. אחותי מתגייסת בעוד שנה ואחי הקטן עולה לכיתה ח'. אחותי מתלהבת שאני חוזרת הביתה ומספרת לה סיפורים מהמוצב במיוחד עכשיו אחרי האירוע. היא חוששת שהיא תתגייס ולא ימצאו לה תפקיד מתאים לה והיא לא מאמינה בעצמה, אני מראה לה מה זה שירות מעניין וכדאי. אחי התפעל ממני ואמר לי: 'את גיבורה'. זה כיף שהאחים שלי מסתכלים עליי בהערצה. ההורים שלי בכלל בעננים כשחזרתי הביתה אחרי אותו ערב הם הגדילו את התמונה שלי שהתפרסמה בתקשורת עם הכיתוב: 'אנחנו חלק ממשהו גדול יותר'. החברים מפרגנים לי, באחת התגובות בפייסבוק מישהו כתב לי: 'אני מעריץ מספר אחת שלך'.

הם גם דואגים לך?

"הם מאד דואגים. כל בוקר אני אומרת להם שאני נמצאת במרחבים מוגנים והכול בסדר. באמת הכול בסדר, אני לא סתם אומרת".

נפגשת עם ראש הממשלה, איך הייתה הפגישה?

"הזוי, מי אני ומה אני שראש הממשלה ביקש להיפגש איתי. הגעתי לבסיס חיל הים באשדוד, כשהוא יצא לפגוש אותי הוא שאל: 'איפה התצפיתנית שלי?' לחצתי את ידו ולא ידעתי מה לומר, זה מעמד מאד מכובד. הוא שיבח את התפקיד שאנחנו עושות והעבודה שלנו, שאל לשלומי והתעניין מאיפה אני ואיפה למדתי. יש לי תמונה שלנו לוחצים ידיים – זו תמונה להראות לילדים".

איך את מרגישה עם הפרסום שנפל עלייך ביום בהיר?

"זה קצת מביך, אבל אם דרך פרסום האירוע בנות יבינו כמה התפקיד שלנו חשוב, אין לי בעיה עם זה". 

(צילום: אחבי אוחיון, לע"מ)