יעל נוימן, רבנית חב"ד במכבים רעות, מפריכה מיתוסים על חיי המין (סדין עם חור), על שידוכים (לא ההורים מחליטים ואם אין משיכה אין שידוך) ועל הסדין האדום בליל הכלולות (הצחקת אותי), ומדברת בחופשיות על כל מה שקורה בקודש הקודשים (הלוא הוא חדר המיטות) של הבית היהודי
למרות שמעמד האשה השתפר פלאים לאורך ההיסטוריה, עדיין הוא אינו שווה למעמד הגבר בכל התחומים, ונותר הרושם כי במגזרים מסוימים נותרו צרכיה של האשה מחוץ לתחום. כך לפחות חשבתי לתומי, במשך שנים, בכל הנוגע לתחום האינטימי, בינו לבינה, במגזר החרדי.
בראש הסטיגמות שהשתרשו במוחי, ההכרה כי לאשה החרדית אין חיים אינטימיים וכי כל מטרתה של התורה היא להביא לסיפוקו של הבעל או ללידת ילדים (כמצוות "פרו ורבו ומלאו את הארץ"). מתברר שהחיים האמיתיים שונים מהדימוי המוכר, וכי העובדה כי בעולם החרדי לא מקובל לדבר על מיניות בפומבי, ולהפגין יחסי קרבה לעיני זרים, אינה אומרת שמיניות אינה קיימת. הרבנית יעל נוימן מרעות, שליחת חב"ד במכבים רעות ובעלה הרב יצחק יוסף נוימן, מגלים טפח או שניים, מהנושא המוצנע של המיניות במגזר החרדי.
הרבנית נוימן. הנאת האישה עומדת במרכז
שליטה כשיטה
"טעות לחשוב שהאשה הדתיה אינה נהנית בפן האינטימי", מבהירה לי מיד הרבנית נוימן בפתח שיחתנו. "קשר אינטימי חם ועמוק הוא התנאי הראשון לנישואין. היהדות אינה דוגלת בדיכוי היצר אלא בשליטה בו, ובהפנייתו לאפיקים חיוביים. התורה היא הכי אנושית שיכולה להיות. החכמים היטיבו להכיר את האדם והם נתנו כלים להתמודד עם הלבטים והדחפים כדי שנחיה חיים טובים ושמחים ונעבוד את השם בשמחה. הם כן חתרו לשליטה עצמית, לכן כל ההגבלות הן כמו שיטה לחיים טובים. האהבה בין בעל לאשה מוגדרת בתורה "אהבה עזה כרשפי אש". לא מדובר בין בני זוג שרק התחתנו, מדובר על בני זוג נשואים כמה שנים. אלו ציפיות התורה, שמכוונת ונותנת כלים והדרכה איך להגיע לכך."
על כך גם מוסיף הרב נוימן: "גישת החופש והמתירנות המוחלטת בכל הנושא המיני, לא עשתה טוב לאנושות, ולכן כעת צריכים ללמוד את הנושא ולחנך אליו בצורה הנכונה לו. ההתייחסות של ההלכה לתחום המיני איננה 'הגבלות', 'החמרות' ומניעה של טוב והנאה, אלא להיפך, מתוך הכרה עמוקה של יוצר האדם (אלוקים) בנפש האדם, מנוסחת בתורה נוסחה של התנהגות הולמת בתחום המיני, שמטרתה להעמיק את הקשר והאינטימיות בין בני הזוג וללבות את אש התשוקה והאהבה לאורך ימים ושנים טובות, מתוך דאגה כנה לצרכיהם האמיתיים של שני בני הזוג".
שידוך בדוק
הרבנית יעל נוימן (28) אם לארבעה ילדים, היא אשה נאה ומרשימה. היא נולדה בעפולה להורים שחזרו בתשובה טרם לידתה. אביה היה פרקליט מחוז הצפון ואמה כימאית שלימדה מתמטיקה וכימיה. "נולדתי למשפחה חב"דניקית", היא מספרת, "השינוי במשפחה היה הדרגתי. למדתי במוסדות חב"ד בתענך ובקריות. בשכונה מסביבנו לא היו דתיים וכך גם החברות שביליתי אתן אחה"צ לא היו דתיות", עובדה המסבירה את הבנתה את העולם החילוני. עם סיום לימודיה בבגרות מלאה היא המשיכה ללימודי הוראת אנגלית במכללה בכפר חב"ד ובגיל 19 נשלחה במסגרת לימודיה לחצי שנה באוקראינה ללמד יהדות ועברית בביה"ס יהודי. ב-5 השנים האחרונות ממלאת הרבנית נוימן את תפקיד שליחת חב"ד במכבים רעות, עם בעלה הרב יוסף יצחק נוימן, וכאן קשרו את עתידם עד ביאת המשיח. יחד עם גידול הילדים היא עובדת כמורה לאנגלית בבית הספר ממ"ד שבטי ישראל בבוכמן.
יעל, אני חייבת להבין את הדינמיקה של גיל ההתבגרות במגזר החרדי. איך מתגברים על ההשתוקקות לחבר מהמין השני?
"אולי מה שעוזר זה שלא נחשפים כל כך למין השני. אין טלויזיה בבית, אין עיתונים חילוניים, הלימודים מתקיימים בנפרד, כך שההשתוקקות למין השני מאד מוגבלת. חברות טובות יכולות לדבר בינן לבין עצמן על הבנים אך לא מקובל שבנות מתעניינות בנושאים אינטימיים. אם הן מתעניינות, בבתים רבים יש אפשרות לשאול את ההורים על נושא המיניות. בביה"ס מסבירים על נושא הזוגיות, למה זה טוב שאין קשר פיזי בין המינים בשלב הזה ומדוע רק קשר במסגרת של נישואין הוא הוגן כלפי האשה בעיקר. אחרי שהתחתנתי הבנתי כמה זה נכון. אני מאמינה שצריך בן אדם אחד שאיתו את מפתחת את התחום האינטימי של הזוגיות. אחרי שבחרתי את בן זוגי ע"פ פרמטרים אובייקטיבים חשובים וגיליתי שיש בינינו התאמה, מגיע גם השלב הזה, ועובדים על כך ביחד."
מתי מגיע השלב של היכרות בין בני זוג?
"ההיכרות בין בני זוג נעשית כשבחור או בחורה מרגישים שהגיע הזמן ויש בשלות מצידם להקים משפחה. הם ניגשים לטפל בנושא ביחד עם ההורים, אבל בניגוד לדעה הקדומה, ההורים אינם מחליטים בעבור ילדיהם, אלא רק עוזרים להם למצוא את בן-הזוג הנכון ולקבל את ההחלטה הנכונה. נעזרים גם באנשים מקצועיים שעוסקים בשידוך בין בני זוג, ולפעמים זה קורה דרך מכרים. אני בעצמי עשיתי כמה שידוכים בין בנות שהכרתי ובין בחורים שנראו לי מתאימים להן. "הצורך בשידוך נובע מכך שאין קשר טבעי בין בנים לבנות, ולכן הפגישה צריכה להיעשות דרך מתווך. בעצם זה כמו דייט, אבל הוא יוצא לפועל אחרי מחקר יסודי, כדי שתהיי בטוחה שאת פוגשת את האיש הנכון. ממש עושים מחקר על משפחת הבחור, איפה הילד גדל, מי הם חבריו, התכונות שלו ואם הוא מתאים. אם שומעים שלבחור יש תכונה בעייתית, למשל אם מתברר שהוא קמצן, בודקים את הדבר. בעיקר מחפשים את הדברים שיתאימו לבן/בת. ההורים מכירים את הבת שלהם, וגם היא עצמה אומרת מה חשוב לה, וכך מתקדמים.
"אחרי כל זה מגיע שלב המפגש, שבו הבחור והבחורה צריכים למצוא חן זה בעיניי זו. אם נפגשו ולא נראה לאחד מהם, לא ממשיכים, גם אם כל הנתונים נראים טובים. הרבי מלובביץ' הנחה ש'משיכת הלב' (כימיה בין בני הזוג) היא דבר חשוב ביותר, ואם היא לא מתפתחת, עוצרים".
עד כמה הכימיה חשובה במפגש?
"מאד חשובה. אפשר להפגש כמה שרוצים, אבל אם אין משיכה ותחושה טובה ביחד, אין שידוך. בני הזוג צריכים ליהנות זה בחברת זה. הבחורה צריכה לאהוב את עצמה איתו, להרגיש טבעית, שהוא נותן לה מקום. לבדוק עם עצמה אם יש סיכוי שתצליח לחיות עם האדם הזה. עדיין אין רגשות עזים, אך בין היתר גם עולה המחשבה אם ירגישו בנוח באופן פיזי זה עם זו."
בואי כלה והבית היהודי
כחלק מההכנות לחתונה, מסבירה נוימן, חשוב ביותר ללמוד איך נראה בית יהודי וכיצד מנהלים חיי משפחה. להפתעתי אני מגלה כי נשים חרדיות עוברות הדרכה מקיפה טרם הנישואין, שאולי לא היתה מזיקה גם לנשים החילוניות, ואני לא מדברת על הרבנית שנפגשתי עמה מפגש חד פעמי טרם נישואיי שהסבירה כיצד מחשבים ימי הנידה בתכנון תאריך החתונה. "לפני החתונה הכלה בוחרת מדריכת כלות ונפגשת אתה כ-10 מפגשים, לשיעורים מובנים, שבהם היא לומדת על האנטומיה הנשית, איך להגיע לחיי אישות, הפסיכולוגיה של חיי זוגיות וחיי משפחה", אומרת יעל "לפני נישואיי הייתי נוסעת מעפולה עד פ"ת במיוחד לפגוש מדריכת כלות מוצלחת מאוד. בין היתר המליצה לי המדריכה על ספר, "מאדים ונגה בחדר המיטות", שעבר בהמשך בין כל הנשים במשפחה. חלק מהרעיונות שהספר מעביר הם שאשה שנכנסת לחדר השינה סוחבת את כל עול היום על כתפיה, ותפקיד הגבר להרגיע אותה. היא גם יכולה להירגע בעצמה, בדרכים שמתאימות לה, אך הגבר צריך להיות מודע לכך שהוא צריך להרגיע את האשה ורק אז הוא יכול להתקרב אליה. זהו ספר חשוב ומומלץ לכל אשה לפני חתונתה".
יש מצב שלאשה יהיה חשק ולגבר לא?
"בחיים יש הרבה מצבים, אבל התורה קובעת כי הגבר לא צריך לחשוב רק על עצמו, אלא עליו לדעת שזו מצווה שלו כלפי אשתו. הנאת האשה עומדת במרכז. כפי שאמרו חז"ל: "לעולם יהא אדם אוהב את אשתו כגופו ומכבדה יותר מגופו". בכתובה גבר מתחייב "לספק עונתה", שזו חובה ליחסי אישות סדירים. על פי התורה כשאשה מושיטה את ידה לענידת טבעת הנישואין הבעל מתחייב בשלושה דברים: לספק את מזונה, את בגדיה ולספק אותה בחיי האישות. כל ההלכות מכוונות את הבעל לא לשקוע באגו שלו אלא כל הזמן לראות את צרכי האשה. כשבעל יוצא לדרך ארוכה אסור לו להשאיר את אשתו בלתי מסופקת. היא צריכה למחול בלב שלם על כך שהיא מוותרת שלא יהיה אתה. זה ממש לא פשוט."
זה נכון שיחסי האישות נעשים בבגדים מלאים?
"ממש לא. בתלמוד במסכת נדרים נאמר: "הוא בבגדו והיא בבגדה, יוציא (יגרש) ויתן כתובה (יתגרשו)". כלומר, אם אדם מתעקש שהיחסים ייעשו בבגדים, זו עילה לגירושין. אסור לאשה וגבר שיהיה משהו חוצץ ביניהם בעת קיום יחסי אישות."
ואין גם את הסדין שחוצץ בין בני הזוג שמקיימים יחסי מין?
יעל צוחקת. "זו דעה קדומה שאולי צמחה על רקע בגד הציצית שתלוי לפעמים על חבל הכביסה. זה בגד שיש בו חור עבור הראש, ומתוך בורות הפכו אותו ל'סדין עם חור'. חס ושלום, אין דבר כזה! יחסי אישות חייבים להיות טבעיים ומתוך אהבה".
ובכן מאין נובעת האמונה שהדת מדכאת את המיניות?
"לדעתי כל העוות נובע מכך שיש את הגישה הנוצרית. הנצרות רואה בחיי אישות חטא וחולשה של המין האנושי. ביהדות רואים בכך קודש. נישואין הם קודש, חדר המיטות בבית יהודי הוא המקום הכי קדוש ונקרא קודש הקודשים. הוא מושווה לחדר הכי חשוב בבית המקדש. הכהן הגדול ביום כיפור, האיש הכי קדוש ביום הכי קדוש, חייב להיות אדם נשוי. אם הגבר מקבל החלטה חד צדדית שלא יהיו להם חיי אישות אסור לבני הזוג לחיות ביחד. היהדות רואה בקיום חיי אישות אמצעי להגברת האהבה בין הגבר לאשה, לכן למשל אסור בשום אופן שבני זוג יהיו ביחד מתוך שכרות, כי במצב כזה הם לא יהיו מרוכזים זה בזה ולא יוכלו לחשוב על צרכי בן הזוג. אם יחסי בני זוג נעדרי אהבה התורה רואה בהם תאוות בשרים גרידא. הגבר צריך להיות רגיש לפסיכולוגיה של האשה. מודעות גבוהה מאד לכך שאצל האשה זה ריגשי. שכל אחד מגיע ממקום אחר. מחנכים לפתיחות גבוהה בין בעל ואשה. אמנם זה נושא שהצינעה יפה לו, לא מדברים עליו בפומבי, אבל בוודאי שמעודדים את הפתיחות בין הבעל והאשה, שהלוא ללא כן לא יוכלו לחיות ביחד. גם הדינמיקה של התקרבות והתרחקות בימים שהם אסורים זה על זה (ימי מחזור האשה) עוזרת לשמר את הרעננות. יש פסיכולוג גוי שבדק את הנושא מבחינה רפואית. הוא גילה שימי הנידה עוזרים בריאותית לגוף האשה ומשמרים את הרעננות שלה.
כבר לא מחכים היום לסדין האדום יום אחרי ערב הכלולות?
"מה פתאום! אין דבר כזה." כל הנושא של יחסי אישות ניגשים אליו ברצינות ולומדים אותו. הזוג מקבל הדרכה ומכוונים אותו לקרא ספרות מתאימה. בגמרא רשום בדיוק מה צריך לעשות בין בני זוג. הדגש הוא על הקדושה, להגביר את האהבה ביניהם. אשה לא יכולה ליהנות אם זו לא אהבה."
האם יחסי המין חייבים להיעשות רק באופן אחד או שמותר לגוון?
"עם האדם הנכון במקום הנכון ובזמן הנכון הכל מותר. צריכה להיות פתיחות בין הבעל והאשה. מאוד מכוונים את הזוג לפתיחות, לומר מה כל אחד רוצה ומה נעים לו, וההלכה נותנת פתרונות לכל מצב. גם בנושא של טהרת המשפחה, זהו תהליך שבני הזוג עוברים ביחד. בני הזוג הם דבר אחד. גם תהליכים פיזיים שעוברים בגופה של אשה הם ביחד. עובדים על תקשורת בין אישית ולא פיזית. קירבה רגשית, ידידות וחברות מיוחדת לבני הזוג. כשמתבגרים וישנם שינויים פיזיולוגיים נותר בסיס רגשי משותף."
מה לגבי אמצעי מניעה?
"באופן עקרוני המגמה והשאיפה היא לזכות ולגדל כמה שיותר ילדים, אך כמובן שמביאים בחשבון את המצב הבריאותי (הפיזי והנפשי) של האישה, ובנסיבות מסויימות רב יתיר להשתמש באמצעי מניעה. לעיתים רופא הנשים יאשר לאשה לאחר לידה לקיים יחסי אישות על מנת ללדת שוב, אך הרב ימליץ לה להשתמש באמצעי שיאפשר לגופה לנוח לפני ההריון הבא."
זה קיים בכל המגזרים
לאחרונה צצו בתקשורת לא מעט סיפורים על מקרי פגיעה מינית בילדים בקהילה החרדית, מקרים שהושתקו בתוך הקהילה, ולא הועברו לטיפול המשטרה ורשויות המדינה.
את מכירה מקרים כאלו בתוך הקהילה שלכם?
"אינני מכירה את כל הקהילות החרדיות וידוע לי שיש קהילות סגורות יותר. על פי מה שאני מכירה, במקרה ושומעים על אדם שפוגע בילד ניגשים למשטרה. מערבים גם אנשים מתאימים בקהילה כדי לעזור לנפגעים, מפעילים קשרים ומערבים מטפלים מתאימים. בשום אופן לא מעודדים לטייח. גם במוסדות החינוך ובישיבות הצוות החינוכי מאוד פוקח עיניים. לצערי תמיד יכול לקרות מצב של מורה שיפגע בילדים, וזה קיים בכל המגזרים. אני חשדנית, אבי עסק בפלילים ולצערי הייתי חשופה לסיפורים לא קלים. יש לי ילד ב'חדר' ואני רועדת מסיפורים כאלה. על מנת למנוע מקרים של ניצול ופגיעה הקראנו לבננו את ספרו של ד"ר ניתאי מלמד, פסיכותרפיסט ופסיכודרמטיסט חרדי, המתמחה בפגיעות מיניות, "כדאי להזהר ולא להצטער". הספר מלמד את הילדים להישמר מאנשים שעלולים לפגוע בהם ומתייחס לכל האפשרויות. הוא מדבר גם על דמות סמכותית ומישהו שאתה מכיר ואוהב שעשוי לפגוע בך. ברור שחשוב ללמד את הילדים, משום שילדים פחות יודעים להגן על עצמם, הם קטנים וחלשים וקל להפחיד אותם. הספר מלמד הורים איך לדבר עם ילדיהם בנושא פגיעה מינית. באופן טבעי, לא נוח להורים לדבר עם הילדים על נושאים כאלה, זה מאוד מביך, מפחיד, זה טאבו, וכך בכל המגזרים. אבל הורים יכולים ללמוד איך לדבר על הנושא הזה."
שומרים על הקדושה
"יש דברים שאולי צריך לטפל בהם בצינעה כמו גם לדבר בפומבי על יחסי אישות שלא מדברים בפומבי ", מוסיפה הרבנית נוימן ואומרת "וזה לא בגלל שאסור אלא בגלל שרוצים לשמור על האינטימיות של הדברים, הקדושה, שנאמר: "אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין". אין זה אומר שלא מטפלים במצוקות של בני זוג, אם קיימות. בהחלט חשוב ללבות אהבה, ויחסי אישות הוא נושא מרכזי. בעיות יש בכל מקום ועובדים על לפתור אותם, ואם מגיעים למבוי סתום אז מתגרשים. בשביל זה יש גט. בהלכה מצפים מהאנשים לא לחיות כבהמה. לא כל מה שאדם רוצה יכול לעשות. אדם לא יכול לכפות דברים על אשתו. אנחנו לא בהמות. אינטימיות היא דבר קדוש ומתוך היכרות של חז"ל עם הטבע הגברי מצפים מאתנו לקיים יחסים בצורה מכובדת ולשמור על כבוד האשה, הנאתה וצרכיה".
צילום: אינגריד מולר
