בשבוע שעבר הגיעה הבשורה המרה כי רס"ר במיל' אליהו בנימין אלמקייס, תושב מודיעין בן 29, נפל בקרב ברצועת עזה. באותו יום היה אלמקייס אמור בכלל להיות עדיין באופוריה מיום חתונתו, שהייתה אמורה להיערך שלושה ימים קודם לכן, ובאופן מצמרר הוא נהרג דווקא ביום ההולדת העברי שלו.
אלמקייס עלה לישראל מצרפת כנער והתגייס לשירות קרבי בחיל ההנדסה. לאחרונה עברו הוא וארוסתו למודיעין, בה עבד כמאבטח בתחנת הרכבת בעיר. השבוע סיפר רפאל ג'ורדו, אחיה של יוענה הארוסה, על האיש שכבר לא יקים משפחה במודיעין. "בנימין עלה לארץ בגיל 15. הוא רצה לבוא ללמוד פה ולא רצה לחיות שם יותר. הוא בא לארץ לבד, עשה בגרות באחד מבתי הספר בירושלים, ואחרי שסיים את הלימודים נסע לצרפת. הוא היה אמור ללמוד שם, אבל אחרי שנה אמר 'זה לא מתאים לי, אני רוצה לחזור לישראל'. הוא חזר לארץ והתגייס לצה"ל כחייל בודד. הוא שירת כלוחם בהנדסה קרבית, ולאחר מכן את המילואים שלו הוא עשה בחטיבה 551 בעוצבת חיצי האש, עם הקומנדו ועם לוחמי צנחנים לשעבר".
אלמקייס נפל בקרב בפארק שעשועים בעזה באמצע פעילות הנדסית. "הוא היחיד שנהרג באותה תקרית", מספר רפאל, "עוד שניים נפצעו קל. אנחנו עדיין לא יודעים את הנסיבות המדויקות של נפילתו. הפלוגה שלו עדיין נלחמת בעזה, כשייצאו הם בטח יספרו לנו מה קרה שם בדיוק".
"כמה ימים לפני מועד החתונה שלהם", ממשיך רפאל, "עלתה השאלה האם בנימין הולך לקרב או מוותר על המילואים והולך ומתחתן. בנימין, ששירת במילואים כקשר מ"פ, אמר במילים האלו: 'יש לי תפקיד מאוד חשוב בפלוגה. אם אני לא אכנס חיילים אחרים יהרגו במקומי. אני לא אתן להם ללכת בלעדיי. אני אכנס איתם וכשאחזור מהמלחמה רק אז אתחתן'. הוא ראה את הכלל לפני עצמו ואת טובת הכלל לפני טובתו. גם בנפילתו הוא כנראה הציל את חייהם של אחרים".
"איש של חסד"
"בנימין היה כל הזמן היה בתזוזה", נזכר רפאל, "הוא לא רצה להפסיד רגע. הוא היה מלא בשמחת חיים. תמיד היה מחייך, שמח ואהוב על הזולת. כולם אהבו אותו, הוא ישר נכנס להם ללב. בנימין היה אדם עם טוב לב ונתינה אינסופית, עוזר לכל מי שרוצה. ציוני, פטריוט אמיתי, איש של חסד ונתינה אינסופית".
מתי הוא הכיר את יוענה?
"היום הם היו אמורים לחגוג שנה ביחד. הם הכירו דרך חברים משותפים. גם היא צרפתייה, ומזה התחיל סיפור אהבה בכל מובן המילה. תוך פחות משישה חודשים הם התארסו ועברו לגור ביחד. הוא עבד כמאבטח ברכבת ישראל בירושלים ובמודיעין עד השביעי לאוקטובר, שבו הוא נקרא לקרב והלך בלי לשאול שאלות ובלי להתלבט. בכל התקופה הזאת הוא יצא בסך הכל לשני אפטרים".
הפעם האחרונה בה ראו יוענה ורפאל את בנימין לפני מותו הייתה ב-31 באוקטובר, כאשר יצא לחופשה בת 24 שעות. "היינו כל המשפחה ביחד אצל הדודים שלו בפרדס חנה. ההורים שלו כבר היו בארץ לקראת החתונה שלו, שנדחתה, ומכיוון שהוא יצא הדודים שלו הזמינו את כולם לשם. גם אחותו הגיע במיוחד מצרפת. בנימין מאוד שמח לפגוש את כולם. הם העלו את כל האחים שלו שהיו בצרפת לזום. זה היה כמו מסיבת פרידה. הוא רצה לראות את כל מי שהוא יכול. הוא לא רצה לספר שהוא נכנס לעזה, הוא השאיר את זה בסוד. הקשר האחרון איתו היה ביום שישי, לפני כניסת השבת. אחותי דיברה עם המ"פ שלו ביום ראשון, והוא אמר שהכל בסדר. ביום רביעי אחר הצהריים הוא נפל בקרב".
כאמור, ההורים של בנימין כבר שהו בארץ לקראת החתונה המתוכננת, ובמקום לחגוג ולשמוח נאלצו ללוות את בנם בדרכו האחרונה. "כבר היה אולם", מספר רפאל, "הייתה חינה והכל נדחה בגלל המלחמה".
מה שלום אחותך?
"יש שלבים באבל. יש את המכה הראשונית, והיום זה הרבה בכי. זאת תקופה לא פשוטה. במקום ללכת לחתונה היא הולכת להלוויה של החבר שלה. אנחנו נהיה לצידה. החיים ממשיכים, הוא לא היה רוצה שהיא תיתקע בחיים. זה סיפור לא קל בכלל. הוא נפל בתאריך יום ההולדת העברי שלו, שלושה ימים אחרי שהיה אמור להתחתן, חתונה שהוא כל כך חיכה לה. היו לו תוכניות לחיים. היה להם סיפור אהבה כמו באגדות".
"כל מה שהוא רצה זה לדאוג תמיד לאחותי, היא הייתה מספר אחת אצלו" מסכם ג'ורדו בעצב. "אם היא הייתה אומרת לו לא ללכת למלחמה, הוא לא היה הולך. אבל היא גם קצינה בחיל האוויר והיא אמרה לו ללכת. שניהם ציונים ופטריוטים. הוא תמיד קנה לה פרחים ודאג לה. הייתה בו נתינה אינסופית וחסד. בנימין רצה הרבה ילדים ומשפחה גדולה מאוד. הוא תכנן ללמוד הנדסת בניין ולהקדיש את חייו למשפחה. הוא תמיד עשה מילואים ואף פעם לא התלבט לגבי זה. החברים שלו מהצבא מספרים שהוא היה לוחם בכל רמ"ח איבריו".
