אחת התופעות המקוממות ביותר שחווה ישראל מאז פרוץ המלחמה היא הפיכת מחאת משפחות החטופים לסוגיה פוליטית, כאשר מפלס הזעם, הן מצד פעילי המחאה והן מצד המתנגדים לה, רק הולך וגובר, כפי שראינו בסוף השבוע בתקרית האלימה בתל אביב.

מי שמנסים להשאיר בצד את הסוגיות הנ"ל הם אנשי מטה החטופים במודיעין, שמאז תחילת נובמבר האחרון מקיימים מדי מוצאי שבת עצרת במע"ר, בהשתתפות בני משפחות החטופים ובהתנדבות מלאה. את הפעילות מובילות חברת המועצה לשעבר עדי מן, ד"ר אושרית זמורה והמוזיקאית נועה ענוה, בסיוע פעילים נוספים.

"אנחנו כבר שבעה חודשים וחצי בפעילות", סיפרה השבוע מן. "זה התחיל בשיחת טלפון של חברה שהיא חברה טובה של מירית, אימא של איתי ומאיה רגב שהיו חטופים ושוחררו. היא התקשרה אליי ואמרה שחייבים לעשות משהו ואיך יכול להיות שבמודיעין לא עושים כלום. באותה תקופה נועה מרציאנו עדיין הייתה חטופה. ממש באותו יום התקשרה אלי אושרית זמורה ושאלה למה אין שום דבר שקורה במודיעין. אמרתי לעצמי שכנראה שצריך לעשות משהו".

כך יצאה לדרך העצרת הראשונה, באופן מאולתר למדי. "בשני בנובמבר קיימנו עצרת בפסל בקצה של עמק איילון, בתחתית המע"ר, עם בידורית. להפתעתנו הרבה, הגיעו המון אנשים והיה מאוד מרגש ומשמעותי. לקראת סוף העצרת הבנתי שהמשפחה של נועה מרציאנו היו שם, וכבר מאז בעצם הרגשנו שאין לנו את הפריבילגיה להפסיק. אז חשבנו על מקום שיהיה קצת יותר מרכזי ונוח, שנוכל להתחבר לחשמל ונוכל לייצר אפקט של במה ושלאנשים יהיה נוח לשבת, והתחלנו לקיים את העצרות במע"ר".

כאמור, מאז מקיים מטה החטופים במודיעין את העצרת מדי שבוע. "הדבר היחידי שגרם לנו לא לקיים עצרת היה או מזג אוויר מאוד קר וסוער, או בפעמים שהמטה הארצי של משפחות החטופים קרא לכולם להגיע לתל אביב או לירושלים", מספרת מן, "בסך הכל, במשך 23 שבועות אנחנו מקיימות את העצרת, ובכל פעם ממציאות את עצמנו מחדש. אנחנו עושות את זה לבד לגמרי, למעט סיוע בתשלום על ההגברה מהמטה הארצי. למעט זה, הכל בהתנדבות שלנו ושל כל המתנדבים והמתנדבות, אם זה להביא ציוד תל אביב, מכירת מוצרים של המטה שמועברים כתרומה למטה הארצי, תליית שלטים וכו'".

"מבחינתנו הם קדושים"

בעוד שהעצרות הגדולות, ברובן בתל אביב, כוללות גם מחאה נגד הממשלה, המטרה של המטה במודיעין היא אחרת. "זאת לא עצרת פוליטית, המטרה העיקרית היא תמיכה במשפחות החטופים. שיידעו שהן לא לבד, שיידעו שאנחנו כאן איתן במאבק להשבתם. כמובן שבני המשפחות מגיעים לדבר. הבמה פתוחה להגיד מה שהם רוצים. מבחינתנו הם קדושים ויכולים להגיד מה שהם רוצים. מבחינתנו המסר הוא אחד – עד שכולם חוזרים, נקיים את העצרת בכל מוצאי שבת".

ואיך ההיענות של הציבור במודיעין?

"אנחנו משתדלות לפרסם כמה שיותר, גם בקבוצות הווטסאפ העירוניות וגם בפייסבוק. יש לנו שתי קבוצות ווטסאפ שלנו שכוללות יותר מ-1,300 איש. בממוצע מגיעים 250 איש לעצרת כל שבוע. זה מדהים  בעיניי. כמובן שהיינו רוצים לראות יותר אנשים, אבל אנחנו פה ונישאר פה עד שהם יחזרו. יש כאלה שמגיעים כל מוצאי שבת, זה הפך להיות סוג של קהילה שאנחנו מכירים את כולם ומדברים עם כולם. בסיום העצרת אנחנו מקבלות פידבקים שמחממים את הלב וגורמים לנו לקבל עוד כוחות, כי זה מאוד לא פשוט. אנחנו רואות חשיבות מאוד גדולה לחבר את הציבור למשפחות. זה עושה את האפקט שלו, אני ממש רואה את זה. אנשים נשארים לדבר עם המשפחות, מחבקים אותם ומחזקים אותם וזה ממש חשוב. כל שבוע מחדש אנחנו בוחרות שירים שמתאימים  לסיטואציה ונועה ענווה, שהיא מוזיקאית מחוננת, מכניסה טקסטים מתאימים לשירים, טקסטים מאוד מרגשים, נוקבים ועוצמתיים. זאת עבודה סביב לשעון והקהל שמגיע מאוד מחזק אותנו וגורם לנו לקום לשבוע חדש ולרצות שזה יקרה שוב ושוב, כשהמטרה העיקרית היא שהם יחזרו".

עוד מספרת מן כי פעילות המטה במודיעין מתואמת עם שאר מטות השטח ברחבי הארץ. "יש לנו קבוצה שאנחנו מתדיינים בה ומשתפים וחולקים רעיונות, ואנחנו עולים לפגישות זום עם המטה הארצי. בפועל, יש 35 מטות שטח שפועלים ברחבי הארץ, ויש ניסיון לייצר מטות נוספים ברשויות שבהן עדיין אין כאלו".

על ההתעקשות להשאיר את הגוונים הפוליטיים מחוץ לעצרות במודיעין מספרת מן: "הפעילות שלנו לא מדברת על ימין או שמאל", היא אומרת, "על אף שהדעות שלנו הן מאוד ברורות ברמה האישית. חשוב לנו, בשביל המשפחות, לשמור על קו שהוא מאחד ומחבר ומייצר מצב שכולם מרגישים שזה המקום שלהם. החטופים הם לא רק של צד כזה או אחר, הם של כולם. זה הכוח הגדול. העם כולו הוא הכוח הגדול. לצערי, זה לעיתים הופך לפוליטי, אבל אם את שואלת אותי זה עומד על המקום של תקווה שאולי נצליח לאחות את הקרע שנוצר, כי בעיניי החטופים זה קונצנזוס. אין בכלל שאלה. אם אני אשאל כל איש ואישה, לא משנה מאיזה מגזר, כולם יגידו שהם צריכים לחזור הביתה".

לפני סיום מונה מן שמות רבים של פעילים העושים את המלאכה בהתנדבות: מיכל ששון, ארז ויואב חורש, אסף כהן, קלריסה רודקין, מיה כהן, אהובה פרידמן, דפנה לרמן דביר, מיכל כצנלסון, ערן בנגל, עמינדב דביר ונעמה ברק. "העיר הזאת עמוסה בכל טוב", היא מסכמת, "יש כאן אנשים עם לב מפה ועד להודעה חדשה שתמיד מוכנים לעזור, ולא משנה במה. זה מדהים".