תושבי מודיעין ודאי זוכרים את רותי הצבועה, הטורף הישראלי המפורסם ביותר אי-פעם, וכעת, למרות שהיא נדרסה למוות לפני מספר שנים, מגיע קמאבק מרגש.
בימים אלו מוציאה לאור אביטל יוגב, לשעבר מנהלת קהילת מודיעין בחברה להגנת הטבע, את ספר הילדים "רותי המפוספסת", המגולל את סיפורה של הצבועה שעלתה לכותרות וסימלה סוג של דו קיום בין האדם לטבע. יוגב היא אף זו שעמדה מאחורי הבלוג שהביא את קולה של רותי, בתקופה בה זכתה לפרסום לפני מספר שנים. כזכור, בעקבות פנייה לבית המשפט הוחלט על סילוקה של רותי משטח העיר, אולם מספר ניסיונות של רשות הטבע והגנים הסתיימו כאשר היא התעקשה לשוב למודיעין פעם אחר פעם, עד שהמרדף אחריה הופסק. בשנת 2022 היא מצאה את מותה בדריסה, אולם הספיקה להעמיד דור המשך שתועד קודם לכן במצלמות רט"ג.
השבוע סיפרה יוגב למודיעין News: "למרות שרותי נדרסה בשנת 2022, הסיפור שלה לא דועך. אני מקבלת שוב ושוב פניות לבוא ולהרצות עליה. היא באמת הפכה לשם דבר. היא הייתה דמות כל כך מיוחדת והילדים של היום לא הכירו את הסיפור. מירי דה פריס ממועצת העירייה יזמה תוכנית על חיות הבר לילדי בתי הספר היסודיים, והייתי מעורבת בכתיבה שלה וגם שם סיפרתי על רותי הצבועה. כל זה גרם לי לחשוב שהיקום מדבר אליי ובאמת התחלתי לגלגל את הרעיון להוציא את הספר לאור. בזכות האיורים דמותה ורוחה מצליחה לצאת מבין הדפים, ואני בשוק מההתרגשות שנוצרת מסביב לזה. כבר סידרו לי אירוע השקה בירושלים ופונים מפה ומשם, וזה באמת מדהים".
מה היה כל כך מיוחד בה שהשאיר רושם כל כך חזק?
"יש צבועים בארץ, כולל באזור מודיעין גם כיום, אבל הייחוד שלה היה שהיא הייתה צבועה עירונית. היא נולדה בתחומי העיר מודיעין. בדרך כלל הם נמצאים בשולי העיר ונכנסים בלילה לאכול, אבל היא הייתה עירונית לחלוטין. היא חצתה במעברי חצייה, שזה מטורף, ולכן היא שרדה כל כך הרבה שנים בסביבה עירונית, שהיא לא רחמנית לחיות בר. אבל בסוף העיר ניצחה. כשהיא התחילה להסתובב בעיר אנשים פחדו ממנה. הם היו תחת הרושם של 'מלך האריות' והדמות של הצבוע האפריקאי, שמתואר כחיה מתועבת. המהפך הגדול קרה כשהבלוג עלה והיא הפכה להיות דמות כל כך אהובה. הייתי מקבלת כל מיני פניות מילדים קטנים שרצו לתת לה פיצה וביקשו לפגוש אותה. היו דברים מקסימים. היא ממש שבתה של דמיונם של כל התושבים ושל כל הארץ, אחרי הכתבה באולפן שישי פנו אליי גם מה-BBC ורצו לעשות עליה כתבה. שמעה הגיעה למרחוק".
על הספר היא מספרת כי "בספר רציתי לשמר את הטעם של הבלוג, ולכן היה מאוד ברור שכמו בבלוג היא תדבר בשמה ולא הסופרת מדברת עליה. אז זה לגמרי כתוב מנקודת המבט שלה, וזה הומוריסטי ומיועד לילדים. בגלל שזה כתוב מנקודת המבט של החיה, הוא מאפשר לילד לייצר אמפתיה ורגש כלפיה. הוא רואה איך היא רואה את בני האדם. למשל, אחד הדברים שהיא אומרת זה שכשאנשים ראו אותה פתאום הם הפסיקו להגיד 'אימאל'ה' אלא 'הנה רותי'. זה בעצם מספר על החיים שלה בעיר, איך היא נולדה, איך ניסו להרחיק אותה ואיך היא לא הייתה מוכנה לוותר, איך הזניקו מסוק לשמים ואיך היא סידרה אותם. זה סיפור מתח שהולך ונבנה ומנציח את חייה, שהיו מאוד מיוחדים".