בזמן שרובנו מנהלים שגרת חיים שגרתית למדי, משרתי המילואים חווים קשיים רבים שעבור חלקם גם מחייבים חישוב מסלול מחדש.
אחד מהם הוא ניר אברהם, בן 23 שגדל במודיעין ומתגורר כיום ביישוב לפיד הסמוך, שאת מרבית השנה וחצי האחרונות בילה על מדים, ובקרוב הוא גם חוזר לסבב נוסף. כמו רבים מהמילואימניקים, גם הוא התקשה במציאת עבודה בין הסבבים (כי ״היום אתה פה אבל מחר אתה מוקפץ בחזרה"), ולכן החליט לעשות את מה שהוא הכי אוהב – ״עבודה עם הידיים״. "המשפחה והחברים שלי כבר יודעים", הוא מספר, "שאם נשבר משהו בבית או שצריכים להתקין ארון או מנורה מרימים טלפון לניר והוא ידאג לזה". בימים אלה הוא החליט להרחיב את העסק ומציע שירותי הנדימן לבית או לעסק, החל מהתקנת טלוויזיה ועד לבניית פרגולות.
מהשירות הסדיר בסיירת חרוב השתחרר אברהם לפני כשנה, היישר לארבעה חודשי מילואים. "הייתי בעיקר בעזה עם הצוות שלי, ומשם המשכנו לפעילות בעומק ג'נין", סיפר השבוע. "סיימנו את ארבעת החודשים האלה ואז היו לנו שלושה חודשי הפוגה. לקחנו את כל הצוות שהיה איתנו מהסדיר, 20 חבר'ה, והצלחנו לטוס לחו"ל לנקות קצת את הראש. חזרנו ואחרי חודש וחצי כבר היה לנו סבב שני של מילואים. היינו שם עוד 90 יום ולא מזמן סיימנו, ואז הודיעו לנו שמאריכים את מכסת המילואים ל-120 יום בשנה, מה שאומר שיש לנו לפחות עוד 70 יום השנה".
מאז ה-7 באוקטובר הוא הספיק להילחם ביישובי העוטף, באיו"ש, בשג'איה ובחאן יונס, לעיתים במשך למעלה מ-70 ימים ברציפות, אבל דווקא שם התגלו כחיוניים כישורי ההנדימן שלו. "מצאתי את עצמי 70 יום בבית בעזה, והוא נהיה חצי בית שלך, אז אתה מתחיל לאלתר מתוך ההריסות את הדברים שאתה צריך בשביל לחיות. בהתחלה רק לסדר שיהיה נקי, אחר כך לתלות וילון, אחר כך אתה מאלתר מנורה, ובסוף אנחנו מוצאים את עצמנו משקמים את מערכת החשמל של הבית, אוספים לוחות סולאריים ומצברים ומגיעים למצב שאנחנו מדליקים את החשמל בבית ויש מקרר פועל באמצע השממה החשוכה. והכל מסביב זה טנקים והריסות ורק בבית שאתה שוהה בו יש חשמל ומים זורמים בברז. שם ממש גיליתי את כישורי ההנדימן שלי".
כישורים נוספים הוא גילה גם במהלך שהותו בג'נין ובטול כרם. "גם שם למדנו לאלתר בזכות הכישורים שפיתחנו בעזה", הוא מספר, "ידענו להרכיב דברים ולנצל את מה שיש בסביבה. היינו מביאים מצלמות ומתקינים על הרכבים והבתים כדי לזהות את האויב. לאט-לאט זה התרחב והפך להיות התרפיה שלי. סיימנו את המילואים ובתור תרפיה עבדתי בנגרות ויצרתי דברים. התחלתי לקבל טלפונים מהמשפחה של 'בוא תעזור לי לתלות משהו', וככה זה רץ שלושה חודשים עד שנכנסנו לסבב מילואים נוסף והבנתי שלעבוד כשכיר יהיה קשה, כי אין רצף תעסוקתי, והבנתי שצריך להתחיל משהו חדש כעצמאי".
"פרסמתי פוסט שרץ בקבוצות הפייסבוק של מודיעין ואני משלב את העסק עם עבודה בשיפוצים קטנים, וככה אני גם לומד תוך כדי", הוא מספר. "לאט-לאט אני נכנס לעניינים. התוכנית היא בשנה הזאת לחסוך כסף ובשנה הבאה להתחיל ללמוד. המילואים מאוד מגבילים, כי בכל פעם שרוצים לתכנן משהו יש עוד סבב. הפתרון שלי למחשבות על חבר שנהרג ועל הסיכונים שלקחנו הוא לשים את האוזניות ופשוט להתנתק מהעולם ולעסוק בעבודה הבאה, שתצא הכי יפה. זאת התרפיה שלי ואני מוצא את השקט בזה".
