אם כל השפים על המסך הם גברים, אז כל שחקני הכדורגל צריכים להיות שחקניות. דודו דבח עדיין מתווכח, אפילו עם הקרובה לו ביותר, שבנות יכולות לשחק אותה בקהאם. או מרתה. דבח, 39, היה שחקן בעצמו, בבית"ר תל אביב בליגה הארצית, אבל הקריירה נגדעה עם מדים והוא מצא אהבה חדשה. למרות תעודת מדריך שקיבל, הוא נשאר בקבע, סגן מנהל מרפאה במערך הרפואה של שירות בתי הסוהר. שלוש בנות נולדו לו, מן הסתם, אף אחד לא חזה שאש האהבה הישנה תוצת שוב. עד שהגדולה, אז בת שש בלבד, החליטה שהיא רוצה להחליף את מזרון הג'ודו בכר דשא.

"דיפדפתי אותה. מה לבנות וכדורגל? בימים שלי, אם הייתה באה ילדה למגרש, מבקשת לשחק, לא היה לה צ'אנס. הייתי אנטי בנות בכדורגל. היום אני ההיפך הגמור".

מה שינה את דעתך?

"היא התעקשה, מצאה בגוגל כדורגל בנות במודיעין, אמרה לי 'הנה, אני רוצה ללכת', כבר לא היה לי מה להגיד. לקחתי אותה לאימון וקיוויתי שיירד לה".

האימון ששינה הכל

לפעמים האבא הולך אחרי הבת שהולכת אחרי האבא. מעגל שלם ומושלם. לא ירד לה. טוהר משחקת כדורגל גם היום, שש שנים אחרי, בהצטיינות. אבל דודו התייצב באותו אימון עם הילדה בת השש שרצתה לשחק כדורגל למורת רוחו, והכדור שעצר חזר להתגלגל. הוא זרק לילדה הערות והמאמנת זיהתה תשוקה. כל הערה מלמיליאן. או, כאמור, סילבי ז'אן. אתה יכול לעזוב את הכדורגל, אבל הכדורגל לעולם לא עוזב אותך. אם אתה פותח לו את השער, ובכן, הוא קורע את הרשת.

"'אתה מהתחום?', היא שאלה אותי, התעניינה, 'בא לך לאמן?'. אמרתי לה שלא בשבילי, עשיתי לעצמי דיליט על החלום. אמרה לי 'איזה הערות. תבוא, תחדש, תלמד. אני אדאג לך'. האש נדלקה מחדש. מפה לשם, בערב חזרתי הביתה וההחלטה נפלה. אמרתי לעצמי, למה לא? לא יצאתי שחקן טופ עליון, אז אולי מאמן ילדות? באותו לילה הגעתי להחלטה. נרשמתי לקורס, סיימתי, שלחתי לה. היא הייתה בשוק שאפילו לא אמרתי לה. הזמינה אותי, דיברנו עם מנהל המועדון ונכנסתי בחזרה לעולם הזה".

והיום, איפה אתה שש שנים אחרי?

"השנה אימנתי שתי קבוצות, טרומיות וילדות ב' (כיתות ג'-ד'). שתי הקבוצות סיימו מקום ראשון, 100% הצלחה, ללא הפסדים. ילדות ב' הגענו לחצי גמר גביע המדינה, הפסדנו רק לחיפה שזכתה בתואר. עונה מושלמת מבחינתי. שיא מועדון העונה מבחינת ההישג בחצי. אף אחד, לא בבנים ולא בבנות, הגיע להישג כזה".

ואיפה כדורגל הבנות בעיר בהשוואה ליום שבו הצטרפת?

"מודיעין נהייתה מעצמה, עד גיל נערות א' אנחנו מובילים בהרבה מהליגות, בתקווה שיהיו גם נערות גדולות יותר ובוגרות כי יש פה חומר טוב של שחקניות ונשים, והשמיים הם הגבול. אני חלק מאד פעיל בכדורגל הנשים בעיר. כשהגעתי היינו קבוצה אחת, 24 בנות, בלי חלוקה לגילאים, א' עד ח', כולן ביחד וקבוצת ליגה אחת עם 14 בנות. היום אנחנו 150, תשעים מתוכן בבתי הספר וארבע קבוצות ליגה".

הייתה פה קבוצת נשים שעלתה לליגה הראשונה, ופורקה.

"באתי שנה אחרי הסיפור הזה. שמעתי. נראה לי שהתחילו אז הפוך, מלמעלה למטה. היום עובדים יותר נכון, מלמטה למעלה. הגיל עולה, יש קאדר, עכשיו זה עניין תקציבי. אני מקווה שבעוד שנתיים-שלוש תהיה גם קבוצת בוגרות. אם נמשיך ככה, אני מאמין שתהיה".

בבית משפחת דבח הכדורגל תמיד היה נוכח. מדפים של מדליות וגביעים, שהוא מקפיד לנקות, אבל עכשיו, אחרי הפסקה ארוכה, מצטרפים אליהם חדשים, של דור ההמשך. את טוהר הוא היה לוקח לסמי עופר, והיא לקחה אותו לשימשוני, עד שהוא למד את הדרך לבד. נדמה שדודו מרגיש בבית. כלא נשים, כדורגל נשים, שלוש בנות ואישה, שעדיין מתרגלת לעובדה שהבת שלה משחקת כדורגל. אבל כשהיא מתווכחת דודו אומר שאם במטבח יש את חיים כהן, במגרש נשאר הרבה מקום.

"אני חייב את זה לבת שלי. עברתי שינוי מטורף, אני מאוהב בזה, כדורגל נשים. הבנות רוצות מאד ללמוד, יותר מהבנים. אצל הבנים כולם רונאלדו ומסי, יודעים הכל. הן תמיד רוצות לדעת עוד. אין להן 'אני ואני'. לא משנה איזה גיל, גם גיל שמונה, הן קשובות. מצד שני, יש אתגרים, 'בעיות נשים', אבל אלו אתגרים שלומדים לעבוד איתם וזה כיף. חלק מההתמחויות שעשיתי זה גם אימון מנטלי לספורטאים, ככה שאני בשבילן בשני הכובעים, של  החוץ ושל הנפש".

איך זה לאמן את הבת שלך?

"בהתחלה גם אימנתי אותה, והיה נוח והיה כיף, אבל הזמנים משתנים. היא כבר לא בת שש. ככל שגדלים יותר קשה לעשות את ההפרדה בין אבא למאמן. ברגע שאני מחליף אותה, נגיד, זה קשה, מסבך. אני משתדל כמה שפחות לאמן אותה. אם אני מעיר, או שמאמן אחר מעיר, התגובות שלה יהיו שונות. יותר קשה להיות מאמן של הילדה מאבא של הילדה".

איך יעברו עוד אנשים את השינוי שאתה עברת?

"אשתי עדיין מתקשה עם כדורגל נשים, אבל היא מקבלת ובאה לעודד ולתמוך. השיח בכל זאת לא אותו שיח כמו בעבר, יש שינויים, אבל הם קטנים. הסטיגמות אותן סטיגמות, אין הבדל, אבל יש יותר בנות שרוצות ומשחקות. זה בא מלמטה, מהבנות. קשה לשנות דעה של אנשים. אם הבת שלי לא הייתה משחקת, לא יודע אם הייתי ככה היום. יש בנות שאני שם אותן לפני הרבה שחקנים בליגה, אבל זה צריך לבוא גם מלמעלה. אם הרשויות והמשרדים והממשלה יעבדו בזה ויעשו יחד למען ספורט נשים, השינוי יקרה. לנשים צריך להיות יותר, לא פחות מחצי ממה שהגברים מקבלים".