מאבק הנשים לשוויון הוצת בשנות ה-60 של המאה הקודמת, אבל גם בשנת 2014 גברים משתכרים יותר מנשים, לומדים ומתמחים במוסדות להשכלה גבוהה בתחומים המאפשרים עיסוקים יוקרתיים במקצועות המדע והטכנולוגיה. מי שמנסה לשנות את זה כבר מהיסוד היא בתיה שוכן – ראש אגף החינוך בעיריה ובעצמה בוגרת של מדעי החיים. לפני מספר שבועות היא אף הצהירה על כוונותיה – לגרום ליותר ויותר תלמידות להבין כי מדעים וטכנולוגיה אינם מקצועות "גבריים".
"השינוי שאנו רוצים להוביל הוא לתפיסה שוויונית ושכל אחד יבחר במה שהוא רוצה בלי הסטיגמות מתוך מגוון רחב ככל האפשר של מגמות מדעיות וטכנולוגיות", היא אומרת השבוע בראיון ל"מודיעין News". "אנו פועלים ליצירת שינוי תרבותי זה באמצעות עבודת מודעות ותובנות הבאה לידי ביטוי בשיח חברתי בו אנו פונים להורים ולצוותיים החינוכיים בכנסים, ימי עיון ועוד".
מה עושים בפועל?
"השיח והאמירות שלנו הופכים למציאות. לדוגמה: מנהלת עירוני ב' הצהירה שהיא לא תפתח קבוצת רובוטיקה אם יהיו שם רק בנים. היעד שלה היה שחמישים אחוז בקבוצה יהיו בנות. נוצר מצב שהקהילה הבית ספרית עשו עבודה כדי לגייס בנות לקבוצה וכעת 43 אחוזים מחבריה הן בנות. והן לא מקשטות את הקבוצה. הן בונות וקודחות ועושות דברים משמעותיים. רינה דוידי, מנהלת בית הספר היסודי 'רעים', פתחה קבוצה של בנות בלבד במקצוע מדעים בכדי לאפשר להם להתפתח בלי 'הפרעה' של הבנים, שאולי מונעת מהם לצמוח ולהתבלט.
"רבים מבית ספר 'היובל' ממשיכים לעירוני א' לכיתות המצוינות. בעקבות השיח שלנו בשנה וחצי האחרונות לקידום בנות במדע והטכנולוגיה, המנהלת גאולה ציטרינוביץ שמה לב שמתוך כל קבוצה שהיא שולחת מספר הבנות קטן באופן משמעותי לעומת הבנים ולכן היא שמה לעצמה ליעד לשנות זאת ועובדת על זה ברמה האישית. היא ארגנה בתחילת השבוע ערב המתמקד בשינוי התפיסות החברתיות לגבי תחומי המדעים והטכנולוגיה. בערב חשפו מהן ההגדרות והתפיסות השונות, התבוננות בהן ואיך כן ניתן לאפשר לבנות להשתלב בתחומים אלו בנוסף הציגו בפני ההורים את כל האפשרויות העומדות בפני הילדות שלהן".
איך בכלל הפכו המקצועות המדעיים ל"גבריים"? יש מקצועות שיש למין מסוים משיכה טבעית אליהם?
"קשה לי לדבר על משיכה טבעית. אם היו מחנכים ומנגישים בנות מגיל מאד קטן למקצועות המדע והטכנולוגיה, אני מאמינה שהדברים היו נראים אחרת. כפי שאנחנו מתחילים לעשות היום ונמשיך בעתיד הקרוב בבית הספר. העובדה שבאולפנה שבעים אחוז מהבנות לומדות מקצועות מדעיים או טכנולוגיים מוכיחה שהן יכולות וזה קורה גם בגלל שפתחו בפניהן את האפשרות. מחקרים מראים שבנות יותר 'מוותרות' בגלל תכונת ההכלה שלהן. רואים זאת בדינמיקה של הכיתה: איך הבנות מאפשרות לבנים להוביל. הם תופסים את המקומות בכיתות המדעיות והן מוותרות".
מהגן ועד הבגרות
לפי שוכן, השינוי התפיסתי ומתן הזדמנות שווה לכולם וההכוונה לכיוון המדעי טכנולוגי מתחיל בימים אלה בשלב הרבה יותר מוקדם. החל מילדי הגן. לא משאירים את הבנות בפינת הבובות ואת הבנים בפינת המחשב. התכנון שלהם לשנה הבאה הוא לפתוח גן מדעי וטכנולוגי עם פעילויות בתחומים אלו כדי שהילדים יוכלו לחוות ולהתנסות.
מדע ומשפחה הולכים יחד? גידול ילדים לא מהווה מגבלה לנשים?
"אנשים שמים לעצמם מגבלות. בביקור באינטל דיברנו עם מנהלות ונשים בתפקידי מפתח וגילינו שזה אפשרי. יש הרבה גמישות במדינה ובמערכות האלה. אנו חיים בעידן בו יש תקשורת נוחה. חלקן הולכות הביתה בשעה ארבע ואחרי שמשכיבות את הילדים לישון חוזרות למחשב לעשות את העבודה. כל אחת צריכה לבחון איך היא משלבת בין השניים".
יש מודל לחיקוי נשי שאת חושבת שראויה להיות מודל לבנות צעירות?
"אני לא חושבת שמישהי צריכה לרצות להתפתח כי היא רואה דמות מסוימת ועליה לשאוף להיות כמוה. גם לי אין דמות שלאורה הלכתי ופעלתי. אני חושבת שעליה להתנסות בכמה שיותר דברים והיא תבחר בסופו של דבר מה שמתאים לה. אם היא רוצה להתמקד בטיפול בילדים – אין לי בעיה. אם היא אוהבת את זה, היא תעשה את זה בצורה הטובה ביותר. החובה שלנו היא לפתוח בפניהן את האפשרויות ושידעו שאין תקרת זכוכית ואם הן רוצות הן יכולות".
באמת אין תקרת זכוכית?
"תקרת הזכוכית קיימת חברתית. היא לא קיימת באמת. מי שרוצה יכולה להצליח".
ובכל זאת נשים פעמים רבות משתכרות פחות מגברים ובוחרים בהן פחות למחקר…
"אני מאמינה שזה מגיע מהמקום של הויתור. יש בנשים משהו מאד מכיל ולא לוחמני. יש טבלאות ברורות במגזר הציבורי של שכר ובמגזר הפרטי מדובר במו"מ אישי. לכל אישה יש תפקיד לבוא ולהלחם ולהציג מי היא ולא לוותר. מי שאומר 'זה בגלל שלא נותנים לבני מיעוטים', 'זה בגלל שלא נותנים לנשים', 'זה בגלל…', לא לוקח אחריות אישית. כך ממשיכים להיות חלק ממעגל הקסמים הזה. פריצת הסטיגמה תלויה בהן. התפקיד שלנו לחזק אותן ולהגיד להן 'אתן יכולות'".
הרזומה המדעי של בתיה
בתיה שוכן-אורבוך גדלה בפתח תקווה, אמה הייתה עקרת בית ואביה פועל בתחום המכונות. לדבריה היא גדלה בבית שהיתה בו המון אהבה ומצד שני היה בו דגש על הפן ההשכלתי כדי להתפתח ושיתאפשר לה ניוד חברתי.
בבית הספר היסודי היא הייתה תלמידה חזקה בכל המקצועות. סביבתה ראתה לנכון שתלך למסלול עיוני בביה"ס התיכון ואילו היא בחרה ללמוד בבית ספר מקצועי במסלול ששילב בין בגרות מלאה לתעודת מקצוע באלקטרוניקה. הן היו שתי בנות בכיתה וכל השאר היו בנים (בתחילת שנות ה-80). חלום הילדות שלה היה להיות מורה, אבל זה לא מנע ממנה לבחור במסלול זה היות ומורה אפשר להיות בכל תחום דעת. בזכות הישגיה, בסיום התיכון נבחרה לעתודה אקדמית ולמדה בטכניון הנדסת חשמל ואלקטרוניקה. מתוך 300 תלמידים היא למדה עם עוד עשר בנות בלבד.
היא סיימה את התואר הטכנולוגי בהצטיינות ובמקביל סיימה לימודי הוראת מקצועות מדעיים וטכנולוגיים. בצבא שירתה בחיל הים בתחום ההדרכה כמפקדת מגמת קשר ואלקטרוניקה בבי"ס לאלקטרוניקה בבה"ד 8 בחיפה. משם עברה עם המשפחה לכפר סבא והצטרפה לבית הספר אורט שפירא בו לימדה מתמטיקה, אלקטרוניקה ופיזיקה. בשנת 1996 המשפחה עברה למודיעין והיא הצטרפה לסגל ההוראה בביה"ס עירוני א'. במקביל השלימה את התואר השני באוניברסיטה העברית בירושלים במדיניות ומנהל חינוכי. ממורה צמחה לרכזת וניהלה את בית הספר במשך שש שנים. את הניהול סיימה היות והתקבלה בשנת 2006 לבית הספר למנהיגות חינוכית במכון מנדל בירושלים.
בשנת 1996 המשפחה עברה למודיעין ובתיה הייתה חלק מצוות המורים שהקים את התיכון הראשון בעיר, עירוני א'. במקביל השלימה את התואר השני באוניברסיטה העברית בירושלים במדיניות ומנהל חינוכי. בבית הספר היא מלאה מספר תפקידים פדגוגים וניהוליים ובשנת 2001 מונתה לתפקיד מנהלת בית הספר למשך שש שנים. במהלך תפקידה הייתה שוכן חלק מרכזי בעשייה החינוכית בעיר, שימשה כחברה בוועדת החינוך העירונית וכיו"ר הוועדה לקידום החינוך הטכנולוגי במודיעין.ב-2009 מונתה שוכן למנהלת האגף לחינוך העל יסודי בעיריית ראשון לציון. ובהמשך ניהלה את תכנית המנהיגות המערכתית במכון למנהיגות בית ספרית "אבני ראשה". במאי 2012 מונתה לראש מינהל החינוך במודיעין.
בתמונה בתיה שוכן. צילום דובר העירייה
