אילנה שרקין אטיאס (44) תושבת כפר האורנים, גדלה כל חייה כבתו של חיים שרקין. כשקיבלה צו גיוס הופתעה לגלות עליו את הכיתוב "ילנה בת ולדימיר יזגור". היא שאלה את אמה לפשר הדבר וזו השיבה שבעבר הייתה נשואה למישהו אחר, אך כשעלתה ארצה עם בעלה חיים המסמכים לא היו מסודרים ולכן נפלה טעות ברישום. "חשבתי שזה נכון, גדלתי על כך שאלו ההורים הטבעיים שלי, חיים היה אבא מדהים ומעולם לא הייתה לי תחושה אחרת. בגיל 18 שיניתי את שמי בתעודת הזהות מילנה יזגור לאילנה שרקין, שם משפחתו של חיים, האב היחיד שהכרתי, ובצבא ענדתי דיסקית שעליה כתוב אילנה יזגור – שרקין".
הוא לא האבא שלך
אילנה, נשואה ואם לשני בנים ובת, עלתה לארץ בגיל שנתיים ממינסק שבבלרוס עם אמה ואביה חיים וגרה עד לבגרותה בנצרת עילית. יש לה אח ושתי אחיות צעירים ממנה, אחות אחת חזרה בתשובה ומתגוררת בקרית ספר והשנייה לומדת משחק בניו יורק. ב-12 השנים האחרונות היא מתגוררת בכפר האורנים. יש לה תואר ראשון בספרות ולשון מאוניברסיטת חיפה ותואר שני בטכנולוגית מידע ותקשורת מאוניברסיטת דרבי, והיא עובדת במט"ח. בזמנה החופשי היא רצה חצי מרתון, שואפת להגיע למרתון שלם ואוהבת ספורט אתגרי, טיולי שטח, טיולי ג'יפים וצניחה והיא אף השתתפה במסע "מלכת המדבר".
בהגיעה לגיל 30 החליטו הוריה להתגרש. "הגירושים לא היו קלים ובאחד הימים נפלט לאמי פתאום שחיים אינו אבי. היא לא התכוונה לספר לי, זה פשוט יצא לה מתוך כאב וכעס. התברר שהוריי התחתנו כשהיו בני תשע עשרה, התגרשו כשהייתי בת שנה וזמן קצר לאחר מכן אמי התחתנה עם חיים ועלינו ארצה. אבי הביולוגי התחתן גם הוא, נולד לו בן בשם ג'ין והוא, אשתו והילד היגרו מרוסיה לארה"ב. כששמעתי את הסיפור הייתי המומה וזה פשוט שיתק אותי לכמה שנים, עברנו תקופה לא קלה עם הגירושים ופשוט הנחתי את זה בצד.
אח, סבתא ואשה גרושה
שלוש שנים אחרי הבשורה, אילנה החלה לחפש את אביה. "התחלתי לחפש את שמו של אבי באינטרנט, מצאתי שתי נשים בשם זה בארה"ב, אחת מהן גרושתו והשנייה אמו, סבתא שלי. התקשרתי אל גרושתו והיא אמרה שאין לה קשר איתו ונתנה לי את מספר הטלפון של הסבתא. הגרושה סיפרה לי שיש לי חצי אח, ג'ין, שאושפז במצב קשה בבית חולים לאחר שהיה מעורב בתקרית ירי. היא ביקשה שאתקשר אליו אך לא הייתי מסוגלת להכיל גם אח חדש ולא עשיתי זאת. התקשרתי לסבתי בטי ששמחה מאד לשמוע ממני. היא ידעה עליי אך מעולם לא יצרה עימי קשר כי ידעה שאינני יודעת. לסבתא לא היו פרטים על אבי כי הם לא מדברים כבר שנים. הסבתא, שנפטרה בינתיים, לא נידבה יותר מדיי פרטים אך הבנתי שמדובר באדם שלא נמצא בקשר עם בנו המאושפז בבית חולים, לא עם אימו ואף לא השתתף בהלוויית אביו שנפטר. לאחר שסבתי נפטרה היה לי ברור שכבר לא אצליח לאתר את אבי כי הקשר היחיד אליו ניתק. בדיעבד נודע לי שהוא שינה את שמו לאחר שעבר לארה"ב כי רצה להתנתק מהעבר ומן המשפחה".
אילנה המשיכה בחיי השגרה אך הנושא לא הפסיק להטריד את מנוחתה. יום אחד, צפתה בסרט של הכתבת דליה בן ארי (ערוץ 2) בו סייעה למישהו אחר למצוא את האב. "היא עשתה עליי רושם טוב, שלחתי לה מייל, היא חזרה אליי והתחילה לחקור. לאחר שמצאה קצה חוט יצאנו למסע, הצוות היה מחבק במיוחד וסמכתי עליהם מהרגע הראשון. התחלנו במסע כשלא ידענו איך הוא ייגמר, אני הייתי חלק מתהליך החיפוש. קצה החוט היה האח למחצה, ג'ין. למרות שבטלפון הוא אמר שאין לו פרטים החלטנו לנסוע ולפגוש אותו בבוסטון. התברר שכשג'ין היה בן שש עשרה אביו סייע לו ולאמו להגר לארה"ב אולם מאוחר יותר נותק הקשר ביניהם. ג'ין היה מלא כעסים כי הרגיש שננטש על ידי אביו פעמיים: כשהיה בן ארבע וכשהיה בן שש עשרה. הגענו אליו ושמענו ממנו את סיפורו – כשהיה כבן שלושים הוא הסתכסך עם ישראלי לשעבר שלמד רפואה בארה"ב על מקום חניה והבחור השני חתך אותו בסכין ליד האוזן, הוא נתפס והורשע והוטלו עליו פיצויים. הבחור הפוגע לא רצה לשלם ובאחד הלילות הוא נכנס לדירתו של ג'ין, רצח את שותפו לדירה ואת כלבו וירה גם בג'ין שניצל בנס, לא ברור איך. כעסו של ג'ין על האב גבר לאחר שהוא לא בא לבקרו בבית החולים".
אשה שלישית, רביעית וחמישית
"לאחר שהקרח בינינו נשבר" ממשיכה אילנה את סיפורה "הסכים ג'ין להפגיש אותנו עם אמו, ילנה. היא אמרה לי שאבי, ולדימיר יזגור, לא ראוי לנו ושכדאי להפסיק את החיפוש אך נתנה לנו את מספר הטלפון של אשתו השלישית, שגם ממנה התגרש. נסענו אליה לניו יורק, צוות של עשרה אנשים: במאי, שני צלמים, איש קול, מפיק ישראלי, מפיק מקומי, דליה ואני. הם לא ניסו לביים אותי והתנהגתי באופן טבעי, לא הרגשתי את המצלמות. דליה זרמה איתי ואפשרה לי לשאול את השאלות, היא תמכה ונתנה לי להיות בקדמת הבמה, למרות שזה סרט שלה היא לא ניסתה לשים את עצמה במרכז. הגענו אל גרושתו והשיחה הייתה קשה, גם היא אמרה לנו להפסיק לחפש אותו כי הוא אדם רע אך כשראתה שבכיתי היא התרככה. היא נתנה לנו את מספר הטלפון של אשתו הרביעית, גם היא רוסיה לשעבר.
לאחר הפגישה דליה ניסתה להתקשר לאישה הרביעית ובמקביל ניסינו לאתר את מספר הביטוח הלאומי האמריקאי שלו. אשתו הרביעית לא הסכימה להיחשף אך סיפרה לנו שהוא נשוי בפעם החמישית, מתגורר בווירג'יניה ואשתו וטרינרית.
הפתרון לחידה הגיע בסופו של דבר דרך עורך דין מקומי שעזר לנו למצוא את מספר הביטוח הלאומי על פי שמו המקורי וכך גילינו את שמו החדש, מייקל שרידן. הצוות הצליב את המידע עם הפרטים על אשתו הווטרינרית והצלחנו לאתר את כתובתו בווירג'יניה".
אילנה והצוות טסו לווירג'יניה ונסעו לביתו של האב ללא הודעה מוקדמת. "הוא גר בחווה בקצה ההר, באמצע שום מקום. דפקנו בדלת ולא ענו, התחבאנו במכונית וחיכינו שהוא יגיע הביתה".
טוק טוק בדלת
גם היום, לאחר שעברו שלוש שנים מיום שמצאה את אביה, ואחרי שצפתה בסרט בטלוויזיה ששודר לפני כחודש, אילנה עדיין רועדת ומתרגשת מאד כשהיא נזכרת במפגש. "הוא לא הגיע, חזרנו למלון ושלחנו מישהו מהצוות שדיווח שיש מישהו בבית. חזרנו בבוקר, ישבנו ברכב והתקשרנו לשם. לא הייתה תשובה, הייתי לחוצה ורציתי להיכנס, דפקנו בדלת ולא ענו. פתאום אשתו שיצאה מהמקלחת צעקה מהקומה העליונה: 'מי זה?' אמרתי לה: 'אנחנו מחפשים את ולדימיר', היא לא הכירה את השם, אמרתי שאנחנו מישראל ומחפשים את מייקל אך היא אמרה שהוא לא מכיר אף אחד מישראל. בסוף אמרתי לה שאני הבת שלו, היא לא ידעה עליי. התברר שהוא עובד מטעם הצבא ולא מגיע בכל יום הביתה. היא התקשרה אליו, הוא לא הכחיש ואשתו נתנה לי את הטלפון וביקשה שנהיה עדינים אתו. ירדנו מן ההר והתקשרתי אליו. זה היה מעמד מאד קשה, כל הגוף רעד לי, לא ידעתי מה להגיד. הוא אמר לי: 'למה באת אליי הביתה, לשרון?' אמרתי שאני רוצה לפגוש אותו אך בתחילה הוא אמר שהוא עובד רחוק ויגיע רק לקראת החגים. שאלתי אם הוא רוצה להיפגש והוא אמר כן. ביקשנו שיבוא אלינו, הוא הסכים להיפגש רק בשדה התעופה ובלי מצלמות אך אחר כך התרכך והסכים שניפגש אצלו בבית. בערב הוא הגיע, נסעתי לביתו ונפגשנו'".
המסע של אילנה לחיפוש אביה לווה בשני פחדים: האחד, החשש ממה שתמצא. כל מי שפגשה אמר לה לעצור. "חשבתי: יש לי חיים טובים, בעל וילדים נהדרים, אימא ואבא". השני היה פחד מדחייה. "היו לי חיים עם בטחון בהורים וחששתי מדחייה". אך, הצורך בסגירת מעגל היה חזק מאד עבורה. "כשנכנסתי אליו פגשתי איש עם פנים חמות ונעימות. רעדתי מהתרגשות והוא חיבק אותי. חשבתי לעצמי שזה אדם שאני לא מכירה אך הרגשתי אליו קרבה. הוא לא אדם שמדבר ואני אחת שמפחדת משתיקות אז הראיתי לו תמונות של הילדים. המצלמות כבו והוא ביקש שאשאר לישון, חששתי אך החלטתי להישאר. הוא אדם סגור אבל דיברנו ואני שימשתי בתפקיד של 'הורה', כל כך שמחתי שהחיפוש הסתיים בטוב שהשתדלתי 'לעטוף' אותו בעדינות. חזרתי הביתה ומאז אנחנו בקשר דרך מיילים וטלפונים בחגים, במיילים הוא כותב בפתיחות אך בשיחה הוא יותר סגור. אני עונה לו בקצרה ואנחנו לא מדברים על העבר".
מעגל נפתח, מעגל נסגר
על השאלות שהתעוררו בה בימים שבאו אחרי המפגש עם האב מספרת אילנה. "עברתי כמה תהליכים: רציתי להבין ולא יכולתי כהורה להבין נטישה של ילד, בתור אימא אני פשוט לא יכולה להבין את זה. מידי פעם אני שואלת אותו על זה, הרי הוא נטש עוד ילד, והטרידו אותי יחסיו עם הוריו ועם בנו. רציתי וניסיתי לגשר בינו ובין ג'ין, נוצרה חליפת מיילים אך יש יותר מדיי מטענים וזה התפוצץ, אין ביניהם קשר".
את מרגישה שהייתה לך סגירת מעגל?
"לא. כשיצאתי למסע לא חשבתי על איך אתמודד עם זה ביום שאחרי, זה דורש מאמץ. אני רוצה לשמור על קשר והוא מתעניין ומשתדל אך יש מרחק ופער תרבותי, כל דבר פותח מעגלים והתמודדויות חדשות. כשהוא אומר שהוא אוהב אותי אני תוהה איך זה יכול להיות אם הוא לא מכיר אותי. חברות אומרות לי שהוא זוכר אותי ומתרפק על העבר, מכיוון שהוא אדם סגור אז כנראה שהוא אומר אמת".
איך הוא הסביר את הנטישה?
"הוא אמר שהיה מאד צעיר, הוא רצה להיות בקשר אך אמי עלתה לארץ וכיום הוא אומר שהוא מצטער שלא חיפש אותי אף פעם ושהוא שמח שמצאתי אותו, הוא גם שמח שאין לי כעסים. אימא ואני נסענו לבקר את אחותי בניו יורק לפני שנה וחצי ופגשנו אותו, הוא חשש מהפגישה אך לאמי אין מטענים ממנו והייתה פגישה טובה, עיניו נצצו כשראה אותה".
למה בעצם היא לא סיפרה לך את האמת?
"אני לא שופטת אותה. זה היה דור אחר, היא רצתה שאגדל במשפחה נורמאלית, שיהיו יחסים טובים ושלא יהיו תהיות. היא רצתה להקל עליי. היא לא הייתה מספרת גם היום אילולא זה נפלט לה בשעת צער. התברר לי שבגיל שמונה עשרה, כשקיבלתי את צו הגיוס, הם נבהלו וביררו אם אבי יוכל לאמץ אותי רשמית אך כששמעו שאצטרך להיות מעורבת בתהליך הם נסוגו כדי שהסוד לא יתגלה".
אביך, מייקל, ראה את הסרט בערוץ 2?
"שלחתי לו לינק לסרט. הרוב הוא בעברית, חוץ ממה שגרושותיו אמרו עליו באנגלית. הוא כעס ואמר לי: "הורים לא בוחרים". אני כעסתי עליו וכתבתי לו: "למה לא שאלת אותי איך אני מרגישה?" הוא כתב לי מכתב וניסה להסביר את יחסיו עם גרושותיו ובנו. אני חושבת שהוא לא יודע להתמודד, הבן שלו כועס עליו וזה התפקיד שלו כאבא להיות המבוגר האחראי. איתי הוא מנסה לסגור את העבר מאחוריו ולהתקדם הלאה, במבצע 'חומת מגן' הוא הזמין אותנו אליו ואמר שאנחנו המשפחה שלו".
במבט לאחור, היית יוצאת למסע הזה שוב?
"אני לא מצטערת כי זה היה חזק ממני. זה גבה ממני מחיר אך זה לא היה פתור אצלי וגם היום זה עדיין לא פתור לגמרי. החלטתי שחובת החיפוש היא עליי ושאני חייבת לעשות זאת גם אם המחיר הוא חשיפה".
איך הגיבה המשפחה לכל העניין?
"הוריי תמכו והבינו. מאחר וזה היה תהליך של כמה שנים בעלי והילדים היו חלק מתהליך החיפוש. לילדיי יש כעת שני סבים, בקיץ מייקל הגיע ארצה לבר המצווה של בני והתגורר אצלנו עשרה ימים ולאחר שנסע בני אמר: "אין כמו סבא חיים". היה להם קשה יותר להתחבר אליו כי הוא סגור".
מה המסע שינה אצלך?
"זה חידד את הראייה שלי שהמשפחה והילדים הם הדבר הכי חשוב. זה חיבר אותי יותר לאימא שלי ואני לא כועסת עליה שלא גילתה, אני יכולה להבין למה היא עשתה זאת. יש לי קשר מדהים גם עם אבא חיים, הוא התחתן פעם שנייה וגר בשלומי ובא לבקר את הנכדים. יש לי קשר בפייסבוק ובמיילים גם עם ג'ין".
עברו שלוש שנים מאז מצאה אילנה את מייקל אך היא נרגשת מאד כשהיא מספרת על כך כי הסרט ששודר לפני כחודש החזיר אותה לאחור והציף את הדברים. "כשראיתי את הסרט בפעם הראשונה בכיתי ורעדתי, כעת אני מסתכלת על זה אחרת, צפו אצלי שוב דברים מן העבר. אני לא רגילה לפרגן לעצמי ולא קל לי להגיד זאת אך היום אני אומרת שזה היה מסע אמיץ, אני חושבת שכל הכבוד לי, אני גאה בעצמי שעשיתי את המסע ולא ויתרתי, רק כעת אני מבינה איזה תהליך עברתי".
(צילום אינגריד מולר)
