סיפור קלאסי עם סוף טוב קיבלנו בקטארית. זה כל מה שבני אדם צריכים. בקולנוע הם היו יוצאים באמצע ומספרים שכמעט הקיאו מהקיטש, בכדורגל סוף טוב זה הסוף הרע של הסרטים. אין קיטש בכדורגל.
אז בזמן שהקשבנו שכחנו מהחיים, שיש כלים וילדים. בסוף הם נשברו והצטרפו, ובגמר הם צעקו "יש!" בגול של מסי בדקה ה-114, וכשאמבאפה השווה בדקה התשעים של הדקה המאה ועשרים, הם תפסו את הראש ושאלו איך ממשיכים. כי סיפור טוב זה סיפור טוב, ואצל ילדים כל סוף הוא מפתיע, רק שסוף טוב לא עושה סיוטים.
והגולם מתהפך על יוצרו, ובמקום ללכת לישון הם רוצים לראות את הטקס. יש להם את כל הסבלנות לתמונה של מסי עם הגביע, אפילו שיש להם על הבוקר תכניות – להיות הראשונים בגן יובלים. וההבנה מחלחלת, לכל נים בגוף. הסיפור הזה כל כך טוב שהוא גוזר על דור חדש את הטרגדיה שלו, לחפש כל החיים עוד סיפור כזה. רק כזה, שבו המציאות גדולה. לא בערך, בדיוק. כמו הדמיון. רק בגלל זה, אין ספק בכלל, יקום עוד מסי. נכון, קשה להאמין. הוא חד פעמי, הוא הגדול בדורו, הגדול בהיסטוריה, אבל הדור שיחפש אחר ימצא אותו. ואם לא, הוא ימציא אותו. את הגיבור הכי טוב, בשביל הסוף הכי מפתיע. הסוף הטוב.
כמובן, קשה לחזור למציאות אחרי סיפור טוב. זהו סוד קסמו, שהוא הוא המציאות. עד שהוא מסתיים ואנחנו ממשיכים, ולא נותר אלא לחזור אל הקרקע. במקרה שלנו, דשא. סינתטי. הריח לא אותו ריח והכדור פחות קופץ. הכדורגל, כבר לא בטוח שהוא בכלל כדורגל. הוא משלנו, אבל האם זה מספיק? אז התשובה היא כן, בוודאי. הכדורגל הוא ממילא לא הסיפור, הוא רק התפאורה.
בזמן שנשאנו עיניים לקטאר והבטנו בתמיהה בעבאייה של מסי, בעירוני מודיעין חזרו לשחק. השליש הראשון של העונה לא התפתח כמתוכנן, אבל תמיד יכול להיות יותר גרוע. ניצחון אחד בלבד, חמש תוצאות תיקו וארבעה הפסדים, אבל מקום 12 שאין אחד שלא יחתום עליו ביד בטוחה, ובלבד שיהיה המקום שבו הקבוצה תתייצב גם בסיום העונה. אף אחד לא ציפה שקבוצה שעלתה מליגה ב' תרוץ לאליפות, והדיבורים על טיול נינוח למרכז הטבלה היו משאלת לב. זהו הגורל של קבוצה שעלתה לליגה א' מליגה ב', ועירוני מודיעין משחקת את התפקיד בשלמות. שי מאור קיבל ארבעה שחקני חיזוק, שיעזרו לו להשאיר את הראש מעל למים. בינתיים אוריאל פינייה נראה כמו בינגו בזמן שהוא מטפס לראש טבלת המבקיעים של המועדון, אבל בשני משחקי החזרה לליגה זאת עדיין נראית אותה הגברת בשינוי האדרת. אולי אפילו יותר משומשת.
בית"ר תל אביב חיפשה ניצחון ראשון העונה, והיא השיגה אותו על הגב של עירוני מודיעין. 2:3 באצטדיון חולון, כשהתוצאה במחצית עמדה על 0:3 מהמם. אריאל גרץ ופינייה רק המתיקו את הגלולה. במשחק הבית שנערך שבוע לאחר מכן, מתן ארביב הציל למודיעין נקודה יקרה בדקה ה-95. טל לוי הספיק להחמיץ הזדמנות אדירה. קורה, גם לקולו מואני. אבל בית"ר תל אביב השיגה ניצחון שני, ועירוני מודיעין כבר 13 בטבלה. בשורה התחתונה, עירוני מודיעין חזרה, וגם אנחנו, וכלום לא השתנה. במקרה הטוב, לרעה. אבל עירוני מודיעין זה הסיפור שלנו. לא בטוח שילד יתמסר לו בקלות, אבל אם הוא יסופר קצת יותר טוב לא תהיה לו ברירה. הכדורגל הוא ממילא רק התפאורה.
