אל עמנואל כהן הגעתי בעקבות שיחה עם ידידה שסיפרה לי על שומר בגן הילדים של בנה, שנהג לעיתים לתלות דברי שירה שכתב על שער הגן, שיר שקיבל את הבאים לאסוף את הילדים. זה סיקרן אותי. "ומה הוא עשה קודם?" שאלתי "נדמה לי שהוא היה קבלן עפר" אמרה לי. זה כבר באמת שווה בדיקה חשבתי.
אני מופתעת לגלות שהאיש הגבוה והנמרץ שמקבל את פני הוא יליד 1936 ושמלאו לו שמונים השנה. עמנואל כהן הוא דור שמיני בארץ ונולד בתל אביב ברחוב בלפור. הוא היה נשוי חמישים שנים לנאוה ואחרי שהתאלמן, לפני כארבע שנים, הגיע למודיעין כדי להיות קרוב לשתי בנותיו שמתגוררות בעיר, מיכל סלם, בעלת בית הקפה מיכליס בישפרו ורותם סיידון, אחות בכירה. יש לו גם בן, רונן שמתגורר בצפת, ושנים עשר נכדים.
ילדות קשה בבית יתומים
ספר משהו על ילדותך בשנים הסוערות ההן שלפני קום המדינה אני מבקשת ועמנואל מתחיל לגולל את סיפורו "אני יתום מאבא מגיל ארבע. המשפחה בעצם ירושלמים ושם היה מקובל שהאח הבכור של האבא הוא האפוטרופוס שלנו. אחיו של אבי החליט לשלוח אותנו לבתי ילדים ואימי נשארה בעצם רק עם אחי הקטן בתל אביב. אחי נשלח לבית יתומים ספרדי ואני לבית יתומים אשכנזי דתי שנקרא בית דיסקין הידוע לשמצה. לצערי הייתי במוסד הזה מגיל ארבע ושם עברתי גם את המצור בירושלים. אני אומר בכוונה לשמצה כי היו מרביצים לילדים ויום אחד באתי לדוד שלי ואמרתי לו אולי תעביר אותי לקיבוץ והוא נתן לי שתי סטירות ואמר בקיבוץ אוכלים חזיר השתגעת? החלטתי שלא אבקר אותו יותר. בתקופת במצור חילקו לנו פרוסת לחם לארוחה הרבי קרא לי ונתן לי חבילה ואמר תעביר את זה לבית שלי בגבעת שאול אבל אמרתי רבי הירדנים מפגיזים והוא המשיך: תעביר הבנת? לקחנו את החבילה, אני ועוד ילד. הייתה הפגזה איומה רצנו עם החבילה אנחנו נשכבים על הארץ. בשלב מסויים אמרתי לילד השני יש פה לחם אבל הוא אמר זה של הרבי אמרתי שהגונב מגנב פתור בצעתי מהלחם הילד לא התאפק אכלנו חצי כיכר. הגענו לרבנית בברכיים מלאות דם מהריצות והשכיבות על הארץ ואמרנו לה שאכלנו חצי מהלחם. כמה ימים אחרי קרא לי הרבי ושאל אותי איך העזנו לאכול מן הלחם והכה אותי מכות נמרצות.
בורח ומתחיל לעבוד
החלטתי שאני חייב לברוח מהמקום הנורא הזה. בין הערביים ברחתי רצתי לעמדה של מגינים ליד מאה שערים. בעמדה הראיתי להם את גבי הפצוע. הייתי כבן עשר. יומיים לאחר מכן עליתי על אחת המשאיות וחזרתי לתל אביב. אימי פרצה בבכי הבטחתי לה שאלך לעבוד ביום ועבדתי אחר הצהריים. עבדתי בנגרות ואחר הצהריים למדתי וגם הלכתי לתנועת נוער כך עד לצבא".
בצבא שירת כהן בהנדסה קרבית. "לחמתי במבצע קדש, מאוחר יותר גם בששת הימים. הייתי לקראת השחרור בשנת 56 והתחיל המבצע בסיני והמשכתי עוד לכמה חודשים. אחי היה במילואים בצנחנים שנינו לחמנו באותה גזרה ואחד לא ידע על השני. הוא בא הביתה. האמהות היו אז קשוחות. אימי שאלה אותו 'איפה עמנואל?' היא כיבסה לו את הבגדים ואמרה לו תחזור לסיני ותחפש את אחיך. והוא חזר. הלך ממקום למקום ושאל וחיפש עד שפגש חבר שלי שאמר לו שלפני חצי שעה נסעתי עם הכוחות לתעלת סואץ. הוא שאל אותו האם הוא בטוח שראה אותי חי ואז שב ובישר לאימי שאני בחיים".
שמים מתוקים ימתקו
אחרי השחרור התחיל לעבוד כנהג על טרקטורים בחברה קבלנית. לאט לאט רכש כלי עבודה והחל לעשות עבודות עצמאיות עד שהקים חברה קבלנית של עבודות עפר ופיתוח בשם ניב דן. בכך עסק כשלושים שנה.
מתי הקמת משפחה?
"התחתנתי עם נאוה ב- 1960. עליתי לאוטובוס בתל אביב וראיתי בחורה עם עיניים ירוקות גדולות שאלתי אותה אם יש לה חבר והיא אמרה שכן ואמרתי לה שמים גנובים ימתקו…. ירדתי איתה בתחנה והמפגש הזה הוביל לנישואים טובים של חמישים שנה. אחרי החתונה גרנו בהרצליה שם נולדו הילדים".
אהבה שנייה ונין משותף
אחרי שהתאלמן, לפני כארבע שנים, החליט, בהתייעצות עם בנותיו, שהוא אינו רוצה להישאר לבדו בבית הגדול בהרצליה והוא הגיע למודיעין ושכר יחידת דיור צנועה ברעות. הוא מעיד שהוא מאושר מהשקט והירוק ושמח מאוד על ההחלטה הזו. יתרה מכך כאן הוא הכיר את בת זוגו, תקוה לוי, תושבת העיר שהתאלמנה ושנכדה התחתן עם נכדתו של עמנואל.
"אנחנו חולקים נין משותף!" הוא אומר בעיניים מאירות ומבקש לציין שתקוה היא אישה יקרה שעוסקת בפעילות התנדבותית ענפה. הם אמנם החליטו לא לחלוק מגורים אך הם נהנים מטיולים ובילויים משותפים.
העבודה היא חיינו
אז למה בעצם לא ליהנות מהחיים כגימלאי שעבד שנים ארוכות בעבודה קשה, אני שואלת אותו והוא שמזועזע מעצם השאלה עונה שהעבודה בשבילו היא זכות. משהו שמשאיר את החיוניות של האדם שמשמר את בריאותו הפיזית והמנטלית. "אחרי השבעה על מות אשתי, בימים הראשונים, גרתי אצל מיכל בתי וראיתי שלט שמחפשים שומרים עם תקן גבוה של רובאי. אני עם רקע ביחידה קרבית. אמרו לי שיש קורס ירי שאני צריך לעבור -עשיתי והתקבלתי בגיל שבעים ושש לעבודה!. התחלתי לעבוד כשומר באשכול גנים בשכונת בוכמן. כיום אני עובד בגן יעלים שבמכבים".
למה דווקא גן ילדים?
"אישתי הייתה גננת שנים ארוכות. שאלתי אותה פעם אם היא לא עייפה כבר והיא היא אמרה לי שהילדים נותנים לה כוחות עצומים ולא ידעתי על המה היא מדברת. אחרי שהיא מתה החלטתי לבדוק אם יש משהו במה שהיא אומרת ואכן כך! הילדים שמברכים אותי כל בוקר הם הדבר הכי נפלא שאפשר לבקש. העבודה נתנה לי שוב טעם לחיים ובלעדיה הייתי בוודאי שוקע בצער על מותה של רעייתי".
זה שינוי גדול….
"איזו שאלה? הרגשתי אחרי שהתאלמנתי שהכל בטל בשישים, לא היה עוד טעם בבית גדול וריק".
שומר משורר
כהן העובד במשך יום שלם, מקבל את הבאים לגן בבואם ואת ההורים השבים לאסוף את הילדים בשעות אחר הצהריים המאוחרות, גם החל לכתוב שירים שאותם הוא תולה על שער הגן.
ממתי אתה כותב?
הוא מחייך ואומר "כקבלן חתמתי רק על המחאות, אבל בבודקה, כשומר התחלתי לשרבט לעצמי ופתאום יצאו גם שירים. הראיתי את זה למישהי היא לא האמינה שלא כתבתי בעבר.
מה שנותן לי השראה הם בעיקר דברים הקשורים לשורשים העמוקים שיש לי בארץ הזו. למשל יום הזיכרון. זאת תעוקה נוראית בשבילי אני נזכר בחברי. אז אני כותב על תחושותיי (ראו בוקסא). או כשרצחו את שלושת הנערים, כתבתי משהו. כשעבדתי בבוכמן בגנים הייתי תולה על השער שירים. יום אחד מישהי קרובת משפחה של אחד הילדים שבאה לאסוף אותו ביקשה ממני רשות לפרסם את אחד השירים בפייסבוק".
חשבת ללכת לסדנת כתיבה?
"הציעו לי אבל טרם הלכתי. כשבאתי למודיעין רציתי קצת לשחק לעסוק בדרמה והשתתפתי בסדנה כזו. בזמן שהייתי קבלן לא היה לי שום פנאי לבדוק את הנטיות האמנותיות האלה".
אמנם מבחני הכושר ששומרים צריכים לעבור כל שנה עלולים לא להיות מותאמים עבורו אבל כהן מקווה להמשיך ולעבוד גם בשנה הבאה. "היה לי חבר זכרונו לברכה שהחליט לפרוש בגיל צעיר יחסית אמרתי לו 'שמיל תעשה לי טובה תמשיך לעבוד!' והוא אמר לי שנשבר לו… ברגע שהפסיק לעבוד התחיל לדעוך ולחשוב על כל המחלות שבעולם"
מה התכניות שלך לחופשה באוגוסט?
" בוודאי ניסע לטייל ברחבי הארץ, אני אוהב מאוד את מוזאון ישראל ואוהב לטייל כאן יותר מאשר נסיעות לחו"ל למרות שגם את אלה אני עושה מידי פעם אבל תמיד שמח לחזור הביתה. אני מאוד אוהב לקרוא, בעיקר ספרי היסטוריה ובעיקר היסטוריה של ארץ ישראל. כעת אני קורא ספר של מוקי בצר על מבצע אנטבה.
כיליד הארץ עוד לפני קום המדינה איך אתה רואה את החיים כאן כיום?
"החיים השתנו מקצה לקצה אין מה להשוות. החיים מהירים אבל לא מכבדים מספיק אחד את השני. אני לא יכול לדבר עם הנכדים הם כל הזמן בנייד"!
יש אירוע שבמיוחד ריגש אותך בגן?
"בגן שעבדתי פעם קראתי משהו במסיבת הסיום ואף עיין לא נשארה יבשה. למשל במסיבת הסיום בגן לילדים עם צרכים מיוחדים כתבתי, אחרי התלבטויות רבות, על משה רבנו ועל זה שהוא גמגם ולמרות זאת נבחר בסופו של דבר להוביל את בני ישראל".
מה אתה אומר על מה שיש לעיר להציע לתושבי גיל הזהב?
כהן פורץ בצחוק ואומר "מה לי ולפעילות פנאי בבקרים? אבל ממה שאני שומע מתקווה, בת זוגי, כנראה שיש כאן מגוון עשיר של אפשרויות לחוגים פעילויות ובילויים".
לו ניתנה לך משאלה אחת להגשמה מה היית מבקש?
"להמשיך להיות בריא ושהילדים והנכדים יהיו בריאים"
דברים שכתב ביום הזכרון
ערב יום הזכרון לחללי צה"ל שנפלו במערכות ישראל
עצבות נוראית נופלת עלינו
וכאן מורגשת אחדות ישראל
כי אחים אנחנו
וכל אחד חושב בתת ההכרה
על אח או חבר
או קרוב משפחה
שנפל במלחמות ישראל, אני על חברי
אורי, שמוליק, עמוס נרדי, ומשה פרנסיס
ברגע מסוים ראיתי את חבריי
כמו בסרט נע, צעירים יפים ומחייבים
ואז פניתי ליושב ראש במרומים וביקשתי
אנא, עשה שהכוכבים יעמדו דום לזכר הנופלים
ואכן הכוכבים עצרו מלכת".
בתמונה עמנואל כהן. בגיל 76 התקבל לעבודה, צילום אינגריד מולר
