יש סיפורים שרק מלחמות בישראל יכולות לייצר, ואחד מהם קרה ממש כאן, במודיעין.
בימים הראשונים של המלחמה כתבה הילדה נעמי ברנובסקי ממודיעין, אז בת 9, מכתב מרגש לחיילי צה"ל. המכתב הגיע לידיו של החייל איתי טוביאס מחיפה, שהתרגש מאוד ממילותיה של נעמי וכעת, לאחר שהשתחרר, החליט לחפש אותה.
בסוף השבוע האחרון פרסם טוביאס פוסט בפייסבוק, בו אף סיפר כי המילים שלה הילדה ממודיעין נגעו בו עד שהחליט לקעקע על גופו את הציור שציירה והוסיפה למכתב. עוד באותו יום הצליח טוביאס לאתר את משפחתה של הילדה, ובסוף השבוע הקרוב הם אמורים להיפגש.
טוביאס, תושב חיפה בן 21 ששירת בצה"ל בסוללת כיפת ברזל, סיפר השבוע למודיעין News: "זה היה ממש יום אחרי שפרצה המלחמה. אני עוד הייתי לגמרי בהכחשה, לא הצלחתי לעכל שום דבר ממה שקרה. היו צריכים עזרה לארגן אתר של משגר שהיה באזור ונידבו אותי. הלכתי לעזור ותוך כדי שאנחנו עובדים מתקשרים אלינו מהשער ואומרים 'יש פה ים אזרחים עם מלא תרומות'. הלכנו לשער לאסוף את כל הארגזים ששלחו לנו האזרחים, לקראת ערב סיימנו את העבודה והיה רגע זמן לפתוח את הארגזים שקיבלנו. כל אחד פתח ארגז ובארגז שלי היה את המכתב מהילדה. קראתי את המכתב והוא ממש הפיל לי את האסימון על מה שבאמת קורה".
באותו מכתב כתבה נעמי: "לצה"ל, בהצלחה במלחמה. אני מקווה שתחזרו בשלום למשפחות שלכם ושתמשיכו לעשות עבודה נהדרת בתפקיד שלכם. באהבה, נעמי ברנובסקי, בת 9 ממודיעין". "לקבל מכתב של ילדה שכותבת 'אני מקווה שתצליחו בעבודה שלכם ותחזרו הביתה בשלום' הפיל לי את האסימון", מספר טוביאס, "שיש כאלה שלא יחזרו הביתה בשלום. זאת הייתה הפעם הראשונה שהבנתי ממש שאנחנו במלחמה. הלכתי הצידה והתחלתי לבכות, בפעם הראשונה מאז פרוץ המלחמה. המכתב פתח את זה אצלי. במהלך כל המלחמה המכתב היה תמיד עליי".
על ההחלטה לקעקע את הציור שציירה נעמי הוא מספר: "יצא לי במהלך המלחמה לצאת עם משלחות 'תגלית', אז הבאתי את המכתב איתי, הקראתי להם אותו ונלחמתי בדמעות כל הדרך. ידעתי שארצה בסוף השירות לקעקע משהו שקשור למלחמה, ואז הבנתי שאין דבר יותר יפה מלהנציח את התמיכה שקיבלתי מבן אדם זר. הבנתי שזה היופי של להיות ישראלי, שאפשר לעזור אחד לשני בצורה הכי פשוטה, וזה הכי מובן מאליו וזה הכי מהמם"
עינה ברנובסקי, האם הגאה של נעמי, התרגשה בסוף השבוע מהפוסט ומהקשר שנוצר עם החייל המשוחרר. "ישבתי באיזו ישיבה ופתאום קיבלתי את הפוסט של איתי מאימא של חברה. קראתי ולא האמנתי. זה מכתב של ילדה, מכתב פשוט יחסית, שכנראה נגע מאוד ללבו. משהו במילים, בכוונה ובחשיבה על החיילים והציורים של הילדה, והבקשה שהם יישארו בטוחים. סיפרתי לה והיא מאוד התרגשה, ויצרנו קשר עם החייל. היא אמרה שהיא ממש שמחה שהמכתב שלה עזר לו".
על הבת, תלמידת כיתה ה' בבית הספר רמון בעיר, היא מספרת כי "היא ילדה יוצאת דופן באינטליגנציה הרגשית שלה, נעימה ומנומסת, פשוט ילדה טובה. כל זה מאוד הפתיע את כולנו ומאוד ריגש אותנו. זה ריגש אותנו בעיקר בגלל שהמילים הפשוטות שלה והחיזוק ממנה נתנו לו כוח. כנראה משהו במילים האלה נגע בו באיזשהו מקום והזכיר לו שהוא שומר על ילדים. כל המלחמה הזאת מאוד קשה ומאוד כואבת, וכשיש סיפור משמח בהקשר הזה זה משמח שבעתיים. הנה, יש סוף קטן וטוב".
