לפני כחודש ימים יצא לאור הספר "מבט לפרשות השבוע והחגים", שכתבה ד"ר ליאת בן דוד ושבו היא מתייחסת לפרשת פנחס. בנות צלופחד התלוננו כי בשל היותן נשים הן לא זכו לנתח בירושה ומשה רבנו, אחד הפמיניסטים הראשונים, התיר להן לרשת. על כך כותבת בן דוד: "משה, שמבין את גודל השינוי שהן מבקשות, אינו עונה בעצמו. הוא מביא את פנייתן של בנות צלופחד בפני אלוהים. בכך הוא מוכיח קבל עם ועדה שיש כאן שאלה שהתשובה אליה מגיעה מאיזו שהיא אמת בסיסית, מהיסוד, מהבריאה עצמה. היא אינה תלויה באדם כלשהו, ולא משנה לכמה קדנציות הוא נבחר, מה גודל הבית שלו ואפילו לא מהו הסיפור המשפחתי ההרואי שלו, של אחיו או של הוריו. אם אלוהים בעצמו מקשיב לקולן של נשים ומקבל את טיעונן, מי אנחנו שנתנגד?.
חוסנה של חברה ככלל ושל מנהיגות בפרט נמדד ביכולתן לא רק לשמוע את הקולות השונים הנמצאים בה, אלא לאפשר להם להישמע. אבל כדי שזה יקרה, צריך להיות משה רבנו". הספר, ובו מבחר מן הפוסטים שמפרסמת ליאת, "רגע לפני שבת" (הוצאת "רכס") מיועד לחטיבות הביניים ולבתי הספר התיכוניים הממלכתיים. "לפני כשלוש שנים הוצאתי לאור קובץ למבוגרים. הגרסה לנוער מחולקת על פי פרשות השבוע והחגים. בכל סוף פרשה יש "רגע לפני הפרשה הבאה" וכן שאלות למחשבה ופעילויות לכיתה שאינן מכוונות לפתרון מסוים, שאלות פתוחות לעידוד פלורליזם יצירתי. לדעתי הגדולה של התורה היא שכל הסוגיות מצויות בה וניתן לערוך עליהן דיון פתוח, ובין היתר גם על האבולוציה שכיום כמעט ולא נלמדת במערכת החינוך אלא רק כבחירה לאלו שלומדים חמש יחידות בביולוגיה".
שליחה מישראל
לליאת בן דוד, תושבת מכבים, נשואה לדודי, אימא לבת ולשני בנים וסבתא לארבע נכדות "ועוד אחד בדרך", כובעים רבים: אשת חינוך, מדענית וסופרת, ועיסוקיה לאורך השנים משלבים בין התחומים. פרט לעבודה מדעית וחינוכית היא גם לומדת ניצוח, כותבת, קוראת ומנגנת בפסנתר ובגיטרה. היא נולדה בתל אביב למשפחה חילונית ולמדה בגימנסיה הרצליה. אחרי הצבא סיימה תואר ראשון במיקרוביולוגיה באוניברסיטת תל אביב, תואר שני בנוירוביולוגיה ודוקטורט בגנטיקה במכון וייצמן. אהבתה לאנשים ולילדים בפרט הביאה אותה לעבוד כמורה בפנימייה לילדים טעוני טיפוח בבן שמן. "למזלי היו לי מנטורים, אחד מהם מנהל בית הספר, שאמרו לי שאני אמנם יודעת ביולוגיה אבל חינוך הוא מקצוע וכדאי ללמוד אותו. בשנת 1991 ניגשתי לאוניברסיטת תל אביב כדי להירשם ללימודי תעודת הוראה ובדרך ראיתי שלט של "מבט" לחינוך מדעי שעסקו בפיתוח תוכניות לימודים. מאחר ואהבתי לכתוב דפקתי על הדלת, הצגתי את עצמי ונשארתי שם כעשר שנים… כתבתי את ספרי הלימוד בטכנולוגיה לבתי הספר היסודיים ובמקביל לימדתי בבן שמן לבגרות בביולוגיה, בחקלאות ובכימיה. התפקיד באוניברסיטה התרחב ובין היתר הקמתי את התוכנית לבריאות בבתי הספר היסודיים, את מדע וטכנולוגיה לחטיבות הביניים וכן קורסים להכשרת מורים. ערכתי וכתבתי למעלה מעשרים ספרי לימוד במדעים ובטכנולוגיה והכשרתי כמאה ועשרים מדריכי מורים. בנוסף כתבתי במשך השנים גם רומן ושני ספרי עיון וכן מאמרים בעיתונות. מאחר ואני לא מאמינה בהישארות באותו מקום לנצח וחושבת שצמיחה עושים תמיד תוך יציאה מאזור הנוחות הבנתי לאחר תשע שנים בתפקיד שעליי להמשיך לשלב הבא ויצאתי עם משפחתי לשליחות בת שלוש שנים מטעם הסוכנות בפלורידה. הגדרת התפקיד הייתה "שליחה מישראל" וצריך היה לצקת לו תוכן. הקמתי שם מרכז לחינוך ציוני יהודי ופיתחתי תוכניות הדרכה והכשרה למורים היהודים. מאחר והאיש שלי הוא הגבר הכי לא שוביניסטי בעולם הוא נסע לשם בעקבותיי, יש לו בית תוכנה והוא המשיך לעבוד מפלורידה. היו לא מעט אנשים שחשבו בטעות שאני זו שנסעתי בעקבותיו ושאלו אותי מה אני עושה ואיך אני מעסיקה את עצמי. אני חושבת שהעובדה שבני זוג רבים לא מלווים את בת הזוג שלהם לחו"ל היא אחד החסמים שעומדים בפני נשים באקדמיה, כי לימודים ופוסט דוקטורט באוניברסיטאות בחו"ל חיוניים להתקדמות באוניברסיטה. זו אחת הסיבות לכך שלמרות שלמעלה מחמישים אחוז ממסיימי תואר שלישי הן נשים רק 26% מהן משתלבות בסגל האקדמי".
פרשת השבוע
"בתקופת השליחות בפלורידה התחלתי לכתוב את 'רגע לפני שבת', ממשיכה בן דוד לספר. "באותה תקופה, שנת 2001, לא היה עדיין פייסבוק. בתחילה שלחתי אותו במייל, ביום השישי הראשון שלחתי רק לעשרה אנשים ואחרי שבועיים כבר שלחתי לחמישים איש. מאז ועד היום אני כותבת בכל שבוע וכיום הוא מתפרסם כבלוג. פרשת השבוע היא העוגן אך לעיתים אני מוסיפה דברים אקטואליים, שיר או סיפור קצר. יש לי רשימת דיוור של כמה אלפי אנשים ואני שולחת להם לינק לבלוג. אני מקבלת הרבה תגובות אבל עד היום אני לא יודעת להעריך איזה מהפוסטים יתפוס תאוצה ואיזה לא. פעמים רבות אנשים שואלים אותי אם אני מבית דתי ואני ממש לא, גדלתי בבית יהודי ציוני שראה בדת זהות תרבותית ששייכת לכולנו ואני דוגלת בגישה פלורליסטית וסובלנית גם כלפי קבוצות שונות בעם היהודי וגם כלפי עמים אחרים. אני תופסת את המדינה כמדינת העם היהודי שחייבת להיות יהודית, דמוקרטית, ליברלית ומסבירת פנים. הפוליטיזציה של הדת לקחה את היהדות הזו, את כל מה שלא אורתודוקסי, כבת ערובה. ככל שהדת הפכה להיות פוליטית ההורים החילונים נזהרים מכפיה דתית. אני רוצה שהילדים שלי יכירו את התרבות היהודית וישאלו שאלות. צריך תמיד לשאול אם הדרך שבה אני הולך היא הנכונה ואני מעודדת חשיבה ביקורתית. אם אצליח לגרום למשפחות ולילדים להתקרב לכל היופי שיש לתרבות היהודית להציע בלי כפייה ובלי לפחד אז עשיתי את שלי. מעולם לא חשבתי שהיהדות שייכת לדתיים".
בין זוכי נובל
כשבן דוד חזרה ארצה מן השליחות פנו אליה מהג'וינט כדי להקים מרכז למידה וידע ארצי לאנשים העובדים עם נוער בסיכון. "הייתי שם ארבע שנים ואז גם הבנתי שאני בעצם מעין סטארטאפיסטית חינוכית. בהמשך ביקשו ממני לנהל את קרן וולף, המעניקה מידי שנה פרסים למדענים ואמנים בינלאומיים, מצוינים בתחומם, ללא הבדלי דת, מגדר, מוצא או עמדה פוליטית. בין הזוכים: סטיבן הוקינג, זובין מהטה, דן שכטמן, עדה יונת ואברהם הרשקו. שליש מהזוכים בפרס וולף זכו לאחר מכן בפרס נובל". בשבוע שעבר קיימה הקרן את טקס ההכרזה השנתי, בו הכריז שר החינוך מי הזוכים בפרס. "אני רואה כהישג העיקרי שלי בתפקיד את הפעילות החינוכית והמעורבות של צעירים בפעילויות. בטקסים תמיד יש תלמידים על הבמה ובשבוע שעבר חצי מהקהל היו בני פחות משלושים. בסוף הטקס ניגש אליי אחד מחבריהם ואמר לי: "עוד לא ראיתי בן אדם מבוגר כמוך שכל כך נוצצות לו העיניים מעבודה עם ילדים". המעורבות מעוררת בצעירים השראה והם ממשיכים להגיע לפעילויות, רצים אל המדענים ומבקשים לעשות איתם 'סלפי'. אלו צעירים מצטיינים במדעים שגם מנגנים ופעילים חברתית, הם קוראים וחלקם אף כותבים שירה. אני מאמינה שהמודל הנכון הוא מולטי דיספלינרי, מודל T הנשען על רגל, שהיא התעמקות במקצוע, ועליו מטריה רב תחומית, היסטוריה, ספרות ועוד, כדי שהשיח יהיה מעמיק ועשיר. היום העבודה כמעט בכל תחום היא של צוותים ולא של יחידים, גם האוניברסיטאות וגם התעשייה מכירות בתרומה של הידע הרב תחומי".
חשיבה נשית
כמנכ"לית הקרן, הקפידה בן דוד לעסוק בנושא מעמד הנשים ובאחרונה היא שותפה להתארגנות חדשה של נשים. "מתוך 312 אנשים שזכו בפרס קרן וולף רק 12 הן נשים ומתוכן חמש זכו בשנתיים האחרונות. בפרסים למדענים הצעירים שיעור הנשים הזוכות כבר עלה מ- 4% ל 23%. אמנם תקרת הזכוכית כיום פחות עבה והיא נסדקה אך הבעיה עדיין קיימת, פחות ברורה וקצת נסתרת. המבנה החברתי נבנה לפני שנים רבות ובעולם שנשלט על ידי חברה גברית ולכן גם המבנים התאימו לחשיבה הגברית. נשים שהצליחו הצטרפו למוסדות אלו תוך תשלום מחיר יקר מאחר וצורת החשיבה והנורמות שם מתבססות על תפיסת עולם גברית. לדוגמא, באוניברסיטה יש ועדה לתיאום מילואים שעניינה זכויות סטודנטים שיוצאים למילואים אך לנשים, שהן מחצית מכלל הסטודנטים, אין ועדה מקבילה לסיוע בהריון או אחרי לידה. כשלמדתי לדוקטורט המליצו לי לא לפנות לפרופסור מסוים כי "נמאס לו מנשים שנכנסות להריון ומניקות". בסוף עבדתי במעבדה עם שני גברים וסיימנו את המחקר ביחד, הם היו במילואים ואני בחופשת לידה. תמיד מדברים על שבירת 'תקרת הזכוכית' בתוך הסדר הקיים, אך אולי צריך לשנות את הסדר? יש דו"ח של הפורום הכלכלי העולמי שבדק מדד של שוויון מגדרי במדינות שונות בעולם לעומת איכות החיים בתחומי חינוך, בריאות וכלכלה באותן מדינות. מצאו שבכל המדינות שבהן מדד השוויון המגדרי גבוה גם איכות החיים גבוהה. היום כשמסייעים למדינות עולם שלישי עובדים עם נשים ולא עם השלטון הגברי שמנתב את הכספים למקומות לא רצויים, בעוד שהנשים משקיעות בבריאות, בחינוך, בילדים. שוויון מגדרי הוא שוויון הזדמנויות, אנחנו לא זהות ביולוגית אך אין סיבה שמי שרוצה לא תזכה לשוויון הזדמנויות. אם הסדר החברתי מתאים לגברים יש לשנות זאת על מנת שיתאים גם לנשים. בנאס"א, למשל, כשנשלחה אסטרונאוטית לחלל התעורר צורך להתאים את חליפת החלל לנשים. לא דרשו להתאים את הנשים לחליפה הגברית אלא התאימו להן חליפה משלהן, זה כמובן לא פגע ביכולתן. כיום יש כבר יחידות בצבא, כמו 'רוכב שמים', שעושות התאמות לנשים. תנועת הנשים שמתארגנת כעת היא קבוצה של כמה עשרות נשים, חילוניות, דתיות וערביות, הסבורות שיש צורך לחשוב מחדש על הסדר הפוליטי. שם נקבעת המדיניות ומתקבלות ההחלטות ולכן צריך לעשות את השינוי בסדר בשדה הפוליטי. זו לא מפלגה פמיניסטית, יש רצון להצטרף לפוליטיקה כתנועה המובלת על ידי נשים ולהביא את החשיבה הנשית למערכות הקיימות. אני מסייעת בשלב החשיבה. אחת הטענות שעולות על ידי גברים נגד המעורבות הנשית, כמו במקרה של הטנקיסטיות, היא שנשים לא לחמו בשדה הקרב ולכן הן לא יכולות לקבל החלטות בנושא. אני מתנגדת לזה, אנחנו משלמות מיסים ושולחות את הבנים שלנו לצבא ויש לנו זכות להחליט כמו לגברים, במלחמה כולם משלמים את המחיר. לקבוצת הנשים יש אג'נדה לא רק בעניין הנשי. התנועה דוגלת בשינוי שיטת הממשל, בהגבלת מספר הקדנציות, במעבר לשיטת בחירות מחוזיות בו כל מחוז יהיה מיוצג ובדמוקרטיה ישירה, כך שבכל דילמה שמשפיעה על כל המדינה יתקיים משאל עם. זו אמורה להיות מפלגה לכולם ולא מפלגת נשים בלבד. בשונה ממפלגות אחרות שבהן יש יו"ר שקובע כאן אין ראש מפלגה, שולחן עגול. אני מאמינה ששינויים חברתיים נעשים באמצעות שבירת קונבנציות ולא על ידי שימורן".
בעבר נעשה ניסיון, הוקמה מפלגת נשים שלא עברה את אחוז החסימה וכל הקולות הלכו לאיבוד.
"יש שלוש אלטרנטיבות: לשבת בסלון ולקטר, להמשיך לבחור בקיים, שמאל או ימין, או לנסות לעשות משהו חדש שאולי יצליח לשנות. כל אחד יכול לבחור איזו אפשרות הוא מעדיף. עוד מפלגה לא תפצל את הקולות יותר ממה שכבר מפוצל עכשיו, אבל זה ניסיון לצאת מן התבנית המקובעת. אני כמדענית מאמינה שיש להטיל ספק, מוסדות הם לא פרות קדושות וצריך תמיד לשאול שאלות. יחד עם זה יש עקרונות וגבולות. למשל, כשעניין נמצא בדיון בבית משפט צריך לתת לו לשפוט ולא לצעוק "גדי תיזהר רבין מחפש חבר". עוד לא גמרו להקריא את פסק הדין וכבר מדברים על חנינה. חמישה רמטכ"לים מחו ותהו איך הגענו למצב הזה? התשובה היא שזה תהליך וכשמעודדים ומאפשרים לבריונות ולהסתה לצמוח ולהיכנס לליבה של המוסדות אין להתפלא שבסוף יבואו לקחת גם אותך. מה, באמת חשבתם שהבריונות תישאר אצל הקיצונים משני הצדדים? זה כמו לפני רצח רבין, אי אפשר לאפשר לשיח על הקמת בית מקדש שלישי להיכנס לדיוני הכנסת ובה בעת להתפלא שמחר יקום מישהו ויפוצץ את המסגדים על הר הבית. אני שואלת את חמשת הרמטכ"לים: איפה הייתם עד היום? למה כשביום הבחירות נאמר שהערבים נוהרים באוטובוסים לקלפי זה עבר בשקט? כולנו נרדמנו בשמירה. פתאום מתעוררים, אבל זה היה תהליך, ויתרנו בדרך על המון ערכים".
בעוד כחודשיים, לאחר שש שנים בקרן, תעבור ליאת לנהל את מכון דוידסון, שהוא הזרוע החינוכית של מכון וייצמן. "מבחינתי זו סגירת מעגל משני היבטים: חזרה הביתה למכון שבו למדתי וחזרה אל החינוך המדעי", היא מסכמת.
ליאת בן דוד: "פרשת השבוע היא העוגן אך לעיתים אני מוסיפה דברים אקטואליים, שיר או סיפור קצר" . צילום אינגריד מולר
