Santigold-Chasing Shadows
סאנטי ווייט, המוכרת בשם הבמה שלה סאנטיגולד (ובשמה הקודם סאנטוגולד) היא זמרת פופ שחור אמריקאית, מהסוג שכותב את שיריו ואף מפיקה חלק משיריה (ולאחרים גם כן). למרות גילה היחסית מתקדם (נולדה בשנת 1976) את הקריירה המוזיקלית שלה החלה רק בשנת 2008, כשהוציאה אלבום עצמאי שהביא לא פחות מחמישה סינגלים למצעדי ההשמעות ומשך תשומת לב נכבדת מכלי המדיה. ח"ח נוסף על אותו אלבום סולו מגיע לווייט על רשימת המפיקים המכובדת, שהביאה לפרגן לה בצלילים שלאחר כמעט עשור של עשייה ניתן לומר שהגדירה כאמנית ייחודית. הרשימה לצורך העניין כוללת בין היתר את דיפלו הפופולרי, סוויץ המעניין ועוד רבים וטובים.
השכילה לעשות הגברת "גולד" כשמכרה את זכויות ההשמעה למספר שירים מהאלבום, טרם צאתו, למותגים רציניים שעשו בהם שימוש לפרסומות ומהלכי מדיה לקידום שהעלו את מידת החשיפה לסינגלים המצליחים מאותו אלבום, שנקרא "Santogold" עד שבסופו של תהליך זכתה סאנטי למספר מועמדויות לפרסים ואף זכתה בפרס "תגלית השנה" בפרסי ה-NME האמריקאים.
אלבומה השני כבר יצר באז מכובד עוד יותר והביא "רק" 2 פרסומות (להונדה סיוויק ולחברת ביטוח) וארבעה סינגלים למצעדים, כאשר סאנטי תיארה את תהליך היצירה שלו ותוצאותיו כ"אלקטרוני כמעט לחלוטין אך עם כמה הפתעות שנזרקו לתערובת" ואף הצטרפה לחמם את להקת הרד הוט צ'ילי פפרס במסע ההופעות האמריקאי שלהם. לאחר מכן סגרה מסע הופעות חוצה יבשות (מארה"ב ועד אירופה) משל עצמה כשבחלקו היוותה את המופע המרכזי בפסטיבלים רבי מוניטין דוגמת "לולהפלוזה" ומשכה אמנים רבים (ביניהם קניה ווסט, דרייק וההרכב בייסמנט ג'קס) לבקש שיתוף פעולה איתה. אך בד בבד ניכר כי אולי מבחינה יצירתית הגיע ווייט לפסגה מסויימת ממנה אין יותר לאן לעלות.
כשמגיעים לאחר שני אלבומים די מצליחים ברמה עולמית למקום בו ישבה סאנטי ווייט קשה להתעלות במאמצים הבאים, אך פה נעוצה ההפתעה שהיא סאנטיגולד והסינגל "Chasing Shadows". סאנטי החליטה לשים את תרבות הצריכה כמושא המחקר שלה בנבכי היצירה המוזיקלית ואת הדרכים שבהן אנו מציגים את עצמנו ב"אריזה" השונה ממה שאנחנו באמת.
מי שאמון על ההפקה הדי רגועה ביחס לגולד הוא רוסטם באטמנגליג' בעל השם הכה פשוט לביטוי מלהקת "Vampire Weekend", שהביא סאונד די דומה למארק רונסון (עימו עבדה ווייט בעבר) אך יותר בנישה של סאנטיגולד ובאופיה המעניין. הזמרת מצידה שרה במהירות המזכירה ראפ מקצועי ו"ניו אייג'י" של דור צעירי ההיפ הופ העכשווי, אך ניכר כי היא עושה להם בית ספר במקצוע שאינה שייכת אליו כל כך. הפיזמון וקטעי המעבר מאידך נשמעים כמו סאנטיגולד קלאסי ומגניב, כזה הצובט בעורף ומניע את הראש גם בלי להתכוון וכאן נמצא מוטיב ההצלחה של סאנטי ווייט-הקלות בה היא מצליחה להניע ראשים ולמכור את שיריה.
